אדם שת אנוש – א״ר אחא בשעה שבא הקב״ה לברא לאדם הראשון נמלך במלאכי השרת אמר להם נעשה אדם, אמרו ליה אדם זה מה טיבו, אמר להם חכמתו מרובה משלכם, הביא לפניהם בהמה וחיה ועופות אמר להם זה מה שמו, לא היו יודעים, העבירם לפני אדם הראשון, אמר ליה זה מה שמו, א״ל זה שור וזה חמור זה סוס וזה גמל, א״ל ואתה מה שמך א״ל אני נאה להקרות אדם שנבראתי מן האדמה, ואני מה שמי א״ל לך נאה להקרות אדני שאתה אדון לכל, א״ר אחא אמר הקב״ה אני ה׳ הוא שמי הוא שמי שקראני אדם הראשון. אמר רבי יהודה בר רבי סימון עד שאדם הראשון מוטל גולם לפני מי שאמר והיה העולם הראה לו דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, דור דור וסופריו, דור דור ומנהיגיו, שנאמר גלמי ראו עיניך ועל ספרך כלם יכתבו, כבר הם כתובים על ספרו של אדם הראשון. ותקרא את שמו שת כי שת לי אלהים זרע אחר. ר׳ תנחומא בש״ר שמואל אומר אותו זרע שהוא קם ממקום אחר, ואי זה זה מלך המשיח. ולשת גם הוא ילד בן ויקרא את שמו אנוש, בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש ושתק, אמר להם עד כאן בצלם ובדמות מכאן ואילך נתקלקלו הדורות ונבראו קינטרין. ארבעה דברים נשתנו בימי אנוש בן שת, ההרים נעשו טרשים, והתחיל המת מרחיש, ונעשו פניהם כקופין, ונעשו חולין למזיקין, הדא הוא דכתיב זה ספר תולדות אדם, אלו תולדות ואין הראשונות תולדות, ומה הן אלהות.
אדם שת אנוש – ואין לתמוה למה לא הטיל הכתוב ו׳ בתיבהא השלישית כמנהג כל הכתובים, ראובן שמעון לוי ויהודה (שמות א׳:ב׳), אמנם כי קצר ולא פירש מעשיהם לפי שלא היו אנשי הוגן והיו מכעיסים בעבודה זרה, ואנוש הוא דור שלישי, ובימיו התחילו להכעיסב בשלש עבירות, שנא׳ אביג יושב אהל ומקנה (בראשית ד׳:כ׳) מקנה בסתר, וחזרו להכעיס בגלוי ומשמיעים קולם שנאמר: אבי כל תפש כנור ועוגב (בראשית ד׳:כ״א), חזרו להיות עושים צלמים וקוראים אותם בשם בוראם, שנא׳ אז הוחל לקרא בשם ה׳ (בראשית ד׳:כ״ו), וזה לִקְרוֹא כמו מִקְּרוֹא כדרך המקרא בהרבה מקומותד משמשת ל׳ במקוםה מ׳ כמו אמרי לי אחי הוא (בראשית כ׳:י״ג) ופתרונו ממני, וכןו לעגלות בית און (הושע י׳:ה׳) והיאז מֵעגלות בית און יגורו ויפחדו וירעדוח שכנימוט השומרונים כי יתאבלו עליוי עמו וכמריו שהיו מזמרים ומגילים לפניו ויהפך להםיא לאבל על כבודו כי גלה ממנויב, וכמו לחונן דלים (משלי כ״ח:ח׳) מִחונן דלמדיג מם הוא, ממה שחונן הקב״היד לעניים הוא מרבה הונו, שעניים לווים בריבית. וחכמים פירשו למלכות ובונה בהם גשרים (תנחומא משפטים י״ד). והוחל זה לשון חול הוא, כלומר תפשו דרך חולין והניחו לשוןטו הקודש מקרוא בשם ה׳, ולכן לא הטיל בוטז ו׳ עד שבא לנח איש צדיקיז תמים, כי עד נח היו מכעיסים כולם בעבודה זרהיח ובזנות, שנאמריט ואחות תובל קין (בראשית ד׳:כ״ב) שחזרו להותבלכ בזנות, כעיןכא שנ׳ תבל עשו (ויקרא כ׳:י״ב), לכן לא הזכירם אלא להוציא מהם תולדות, וסילק וקיצר דבריו מהם.
א. כך במהדורת קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853. בכ״י זלצבורג: ״לתיבה״.
ב. כך בכ״י זלצבורג, מוסקבה 853. במהדורת קירכהיים: ״להכעיסו״.
ג. כך בכ״י זלצבורג, וכן מופיע בפסוק לפנינו. במהדורת קירכהיים: ״אבי כל״ (אשגרה מהפסוק הבא). ובכ״י מוסקבה 853 חסר: ״ישב אהל... שנאמר אבי כל״, כנראה נשמט מחמת הדומות.
ד. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י זלצבורג, מוסקבה 853 חסר: ״בהרבה מקומות״.
ה. כך במהדורת קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853. בכ״י זלצבורג (במקום ״במקום״): ״להיות״.
ו. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י זלצבורג, מוסקבה 853 (במקום ״וכן״): ״כמו״.
ז. כך במהדורת קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853. בכ״י זלצבורג: ״והוא״.
ח. כך במהדורת קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853. בכ״י זלצבורג: ״וירעדו ויפחדו״.
ט. כך בכ״י זלצבורג. במהדורת קירכהיים: ״שכני״.
י. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י זלצבורג, מוסקבה 853 חסר: ״עליו״.
יא. כך בכ״י זלצבורג, מוסקבה 853. במהדורת קירכהיים: ״לבם״.
יב. כך במהדורת קירכהיים, בכ״י זלצבורג, מוסקבה 853 חסר: ״ממנו״.
יג. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י זלצבורג (במקום ״מחונן... ממה״) ״מ׳ הוא כמו ממה״, ובכ״י מוסקבה 853: ״תפרש כמו במה״.
יד. כך במהדורת קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853. בכ״י זלצבורג: ״המקום״.
טו. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י זלצבורג, מוסקבה 853 (במקום ״לשון״): ״שם״.
טז. כך במה׳ קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853. בכ״י זלצבורג: ״במו״.
יז. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י זלצבורג, מוסקבה 853 חסר: ״צדיק״.
יח. כך במהדורת קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853. בכ״י זלצבורג: ״הולכין מכעיסין בע״ז״.
יט. בכ״י זלצבורג: ״כעניין שנאמר״.
כ. כך במהדורת קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853. בכ״י זלצבורג: ״להיתבל״.
כא. כך במהדורת קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853. בכ״י זלצבורג: ״כענין״.
אדם שת אנוש – עזרא כתב ספר היחס הזה על ידי חגי זכריה ומלאכי בתוך י״ח שנה שמאותו זמן שבא לירושלים זרובבל ויהושע הכהן בימי כורש הראשון עד שבא כורש בן אסתר והכל משום יחס דוד המלך, והלוים לשוערים ולשומרים ולמשוררים היאך העמידן דוד על מעמדם והכהנים למשמרותם, לפיכך יחסם מאדם ועד אברהם ולפי שהוצרך ליחס את אברהם הזכיר גם שאר הגוים בניו ובני בניו ומשום בניו צריך ליחס שאר גוים בני כנען להודיע היאך ירש אברהם את ארצם ומאחר שהוצרך להזכיר וליחס תולדות כנען הזכיר על גבם שאר אומות ומזכירם מעט מעט ומשליכם עד שהגיע לעיקר כדמפרש בבראשית רבה משל לאדם שהיה עובר ממקום למקום ונפלה לו מרגליות ועמד האדם וכבר בכברה העפר עד שמצא מרגליות כך אמר הקב״ה מה לי ליחס שם וארפכשד וכו׳ ותרח אלא למצוא לאברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך (נחמיה ט׳:ח׳) ומפני כבודו של יצחק יחס בני עשו וישמעאל ובני קטורה ומשליכן מעט מעט ומניחן ובני שעיר החורי מזכיר על כי בני עשו ירשום וגם ליחס תמנע שנעשית פילגש לבני אברהם להודיע שבחו של אברהם שהיתה בנות נשיאים ואלופים ורצתה להיות פילגש לזרע אברהם דכתיב ואחות לוטן תמנע (בראשית ל״ו:כ״ב) וכתיב ותמנע היתה פילגש (בראשית ל״ו:י״ב) אלא לפי שאמרה אם איני כדאי להנשא לו לאשה אהיה לו פילגש ועוד לכן יחס בני שעיר שהם היו אלופים ומלכים והר שעיר של שעיר היה ובאהבת יצחק נתנה הקב״ה לעשו דכתיב ובני עשו יירשום וישבו תחתם (דברים ב׳:י״ב) ולהודיע קיום דברי הקב״ה שאמר ליצחק להרבות זרעו ולהשליטו בכל ובשביל כבודו של יצחק כתב כמו כן אלה המלכים אשר מלכו בארץ אדום וגומר (בראשית ל״ו:ל״א).
אדם שת אנוש – פתרונו כמו בני אדם שת ובני שת אנוש ולפי שאינו עיקר היחס מקצרן ומה שלא הזכיר קין והבל לפי שלא העמידו תולדות אבל משת יצאו תולדות נח ואברהם ומאברהם עד דוד.
Adam, Seth, Enosh Ezra wrote this book of genealogy through Haggai, Zechariah, and Malachi during the eighteen years from the name that Zerubbabel and Joshua the Priest came to Jerusalem in the days of Cyrus I until Cyrus the son of Esther came. All of this [book] is for the [purpose of tracing the] lineage of King David and the Levites for gate sentries, guards, and singers, how David stationed them in their positions, and the priests in their watches. Therefore, he traced their lineage from Adam to Abraham, and since he had to trace Abraham's lineage, he mentioned also the rest of the nations, his sons and his grandsons, and because of his sons, he had to trace the lineage of the rest of the nations, the sons of Canaan, to let [us] know how Abraham inherited their land. And since he had to mention and trace the lineage of the generations of Canaan, he mentioned together with them (the generations of) the rest of the nations, but he mentions them only briefly and casts them away until he reaches the main ones, as is explained in Genesis Rabbah (39:10) (See also Tanhuma Veyesheb 1). This can be compared to a king who was traveling from place to place and dropped a pearl. The king stood and sifted the sand with a sieve until he found the pearl. So said the Holy One, blessed be He, "Why should I trace the lineage of Shem and Arpachshad and Terach except to find Abraham?" [As it is written] (Neh. 9:8): "... and You found his heart faithful [before You]." And because of the honor of Isaac, he traced the lineage of the sons of Esau and Ishmael and the sons of Keturah, and he cast them away little by little and left them. He mentions the sons of Seir because the sons of Esau inherited them [i.e., their territory]; he also traces the lineage of Timna, who became a concubine to the seed of Abraham, to let us know the praise of Abraham, for she was the daughter of princes and chiefs and wished to be a concubine to the seed of Abraham, as it is written (Gen. 36:22): "... and Lotan's sister was Timna," and it is written (ibid. 12): "And Timna was a concubine to Eliphaz the son of Esau," because she said, "If I am not worthy to marry him, I shall be his concubine." (Gen. Rabbah 84:14, Sanh. 99b) Moreover, for this reason, he traced the lineage of the sons of Seir because they were chiefs and princes, and Mount Seir belonged to Seir, but out of love for Isaac, the Holy One, blessed be He, gave it to Esau, as it is written (Deut. 2:12): "... and the children of Esau drove them out, etc., and settled in their place," and to inform us of the fulfillment of the words of the Holy One, blessed be He, Who promised Isaac that He would multiply his seed and give him dominion over all, and because of the honor of Isaac he likewise wrote (verse. 31): "Now these are the kings who reigned in the land of Edom, etc."
Adam, Seth, Enosh This is to be interpreted like: "The sons of Adam: Seth, and the sons of Seth: Enosh," but since they were not the main part of the genealogy, he states them briefly, and he does not mention Cain and Abel because they did not beget generations, but from Seth emerged the generations of Noah and Abraham, and from Abraham to David.
(א-ד)אדם שת אנוש – זהו מספר התולדה זה אחר זה, וכן קינן מהללאל ירד חנוך מתושלח למך נח שם. אבל ״שם חם ויפת״ 1כמו ״ראובן שמעון לוי ויהודה״א(שמות א׳:ב׳).
1. כמו ראובן וכו׳. יתכן שכוונתו היא ששם וחם ויפת הם אחים כמו ראובן שמעון לוי ויהודה, בניגוד לאדם שת ואנוש; ונראה שכך מבין י׳ ייטלש את כוונת רד״ק בביאורו על אתר. ברם, קשה לומר שרד״ק נזקק לפסוק ״ראובן שמעון לוי ויהודה״ רק כדי להציג דוגמה של רשימה של אחים. גם יתכן שרצונו לבאר את ההבדל בין העדר וי״ו החיבור בשמות שבפסוקים א׳-ג׳, המסמן שהם בגדר ״מספר תולדות זה אחר זה״, לבין העדרה במילה ״חם״, הדורש ביאור נוסף. ועל כך הוא מפרש שהואיל ונמצאת וי״ו בסוף רשימת בני נח – במילה ״ויפת״ – אין צורך בוי״ו במילה ״חם״ המופיעה באמצע אותה רשימה; והוא רומז לכך באמרו ש״שם חם ויפת״ הוא כמו ״ראובן שמעון לוי ויהודה״. אך ראו מכלול נ׳: ודברי רד״ק דברי הימים ב י״א:י״ח, שם הוא מצטט את הביטוי ״ראובן שמעון״ כדוגמה של וי״ו חסירה בלי להצביע על כך שיש וי״ו בסוף אותה רשימה. לעומת ההצעות האלה, בביאורו של י׳ ווייסע על אתר הוא מפרש – וטעמו עמו – שרד״ק דן בשאלה למה נכתב ״ויפת״ בוי״ו שלא כשמות בסוף פסוקים א׳-ג׳, ומסביר שברשימת רכיבי קבוצה כגון זו של אחים, רגילה אמנם וי״ו להופיע בסוף, כמו ב״ויהודה״ (אך ראו רד״ק דברי הימים א ה׳:ט״ז; דברי הימים ב י״א:י״ח; ומכלול נ׳: על וי״ו חסירה; והשוו ספר הרקמה ע׳ רכ״ד), מה שאין כן ב״מספר תולדות זה אחר זה״. ומעיר ווייסע ששיטת רד״ק נוגדת את דברי ר׳ משה קמחי (בפירושו המיוחס לראב״ע; עזרא ב׳:ב׳), המשווה את העדר הוי״ו ברשימת רכיבי קבוצה להעדרה ב״אדם שת אנוש״; עיינו שם ובדברי ראב״ע בספר מאזנים המצוטטים בספרה של ל׳ חרל״פ, תורת הלשון של ראב״ע ע׳ 188. וראו במיוחס לתלמיד רס״ג פירוש על דרך דרש להעדר הוי״ו בסוף פסוקים א׳-ג׳. ראוי להעיר כי מה שחסירה וי״ו ״ויהודה״ בנדפס (עיינו בחילופים) מאד מטעה, שכן נוכחותה של אותה וי״ו היא היא הבסיס לדבריו של רד״ק.
א. ויהודה] נ יהודה.
(1-4)Adam, Seth, Enosh. This is an account of one generation after another, as is “Kenan, Mahalalel, Jared; Enoch, Methuselah, Lamech; Noah, Shem.” But “Shem, Ham and Japheth” is akin to: “Reuben, Simeon, Levi and Judah” (Exodus 1:2).
אדם שת אנוש – הפליג החכם כותב דברי הימים, כי עזב לגמרי זכירת קין והבל אחיו, כי הכל הבל, כמו שרמז המורה ואמר: ולא נשאר המציאות רק לשת וג׳.
אדם שת אנוש – הנה כלם עד נח היה אב הראשון לשני וזה שאדם הוא אבי שת ושת הוא אבי אנוש וכן כלם עד נח והוא אבי שם חם ויפת.
והנה התועלות המגיעים מזה הספור הם אלו:
התועלת הראשון הוא ליסד אמונת החדוש כמו שזכרנו בבאורנו לדברי תורה ולזה זכר הסתעפות הדורות. מאדם הראשון עד הזמן ההוא.
אדם – אל״ף של אדם רבתי מכל אלפין שבמקרא שבו התחיל הקב״ה לברא את הכל ובו גמר את הכל ועיין בס׳ אות אמת סוף מדרש רות וזוהר פרשה מצורע סוף דף נ״ג ובפענח רזא ריש פ׳ בראשית ומסורס הברית הגדול ריש ד״ה.
אדם שת אנוש – כאלו אמר הראשון אדם יולד והוא הוליד את שת ושת את אנוש וכן עד נח ולא ראה להזכיר שאר התולדות על כי כולם ספו תמו במי המבול ולא נשאר מהם זרע ע״פ האדמה.
אדם שת אנוש – פסקא, היינו מפני שג׳ הראשונים כוללים. אדם כולל הכל, שת שממנו הושתת העולם ואנוש אז הוחל לקרוא, ומאנוש ואילך פרטים. והמה שלש שמות הכוללים, אדם על שם אדם אתם, פחות ממנו בן אדם ופחות ממנו אנוש כמ״ש (תהלים ח ה) מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו. והוא כי אדם יציר כפיו של הקדוש ברוך הוא ובדמות וצלם. שת אינו אלא בדמות וצלם דכתיב ביה (בראשית ה ג) ויולד בדמותו כצלמו ויקרא שמו שת. ובאנוש לא כתיב דמות וצלם1 ועל דרך הרמז בהיות כל מספר עשרה נחלק שלשה פעמים שלשה וא׳ הוא הכולל וכן היא תמונת היו״ד עליון תחתון ואמצעי ובכל נקודה ראש תוך וסוף ועם הכולל הוא עשר. לכן סדר הכתוב העשרה דורות שמאדם ועד נח שלשה פעמים שלשה ועשירי בפני עצמו שהוא הכולל.
1. (אמר נכדו המסדר: בביאורו נראה אור דברי (ב״ר פ׳ כג) בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש ושתק רצה לומר פסק פיסקא (ועיין שם פירוש מתנות כהונה) א״ל עד כאן בצלם ובדמות כו׳.)
אדם שת אנוש – ר״ל בן אדם שת ובן שת אנוש. באשר עקר כונת הספר לחשוב היחוס של אנשי הלב והסגולה, שהם בני ישראל שהם סגולה מן העמים, וע״כ קצר ביחוס האומות ולא הזכיר רק הלב והסגולה מהם. וכבר כתב הכוזרי שתחלה היה נמצא הלב והסגולה רק ביחידים והמותר היו כקליפות, וזה היה מאדם ועד נח ומנח עד אברהם, ויש מהם שגם היחידים לא היו סגולה רק היה טמון בו סגולה לדור בניו או בני בניו. ולכן חלק מאמרו זה לג׳ פסוקים, כי אדם ושת ואנוש היו בעצמם סגולה, לא כן קינן מהללאל ירד שלא היו סגולה רק שבניהם היו לב וסגולה, שהם חנוך מתושלח למך שהיו צדיקים כמ״ש חז״ל. וכן אמרו במדרש ב״ר (כ״ג:ו׳) בעון קומי אבא כהן ברדלא אדם שת אנוש ושתק (ר״ל למה חלקם בפסוק מיוחד), א״ל עד כאן בצלם ובדמות, כי לא חזר הצלם והדמות עד חנוך מתושלח למך שהם היו בעצמם סגולה, וכאשר הגיע אל נח שמבניו נבנה העולם, חשב.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קר״י אבן כספירלב״גרלב״ג תועלותמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
חנוך מתושלח למך – כתיב ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו א״ר חמא בר׳ אושעיא אינו נכתב בתוך טימוסן של צדיקים אלא בתוך טימוסן של רשעים, א״ר איבו אדם חנף היה פעמים צדיק פעמים רשע, אמר הקב״ה עד שהוא בצדקתו אסלקנו. המינים שאלו את ר׳ אבהו אין אנו מוצאים מיתה לחנוך, אמר להם למה, א״ל נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה כי היום ה׳ לוקח את אדוניך, א״ל אם לקיחה אתם דורשים נאמר כאן לקיחה ונאמר להלן לקיחה הנני לוקח ממך את מחמד עיניך, א״ר תנחומא יפה השיבן רבי אבהו. מטרונא שאלה את ר׳ יוסי אין אנו מוצאים מיתה לחנוך אמר לה אם נאמר ויתהלך חנוך את האלהים ושתק הייתי אומר כדברך, כשהוא אומר ואיננו כי לקח אותו אלהים ואיננו בעוה״ז כי לקח אותו אלהים.
למך – זה בן שת, ואותו למך שנאמר בו: כי איש הרגתי לפצעי (בראשית ד׳:כ״ג) בן קין הוא. ואע״פ שאומרים בני אדם שהרג אתא קין (תנחומא בראשית יא), שגיוןב בעיניג ואינו כן, אמנם מתמה ואומר וכי אני הרגתי להבל שהיה איש לאיברים וילד בשניםד, קין שהרגו נתלו לו שבעה דורות שנ׳ לכן כל הורג קין שבעתים יוקם (בראשית ד׳:ט״ו) למך שלא הרג כלום לא תבוא בימיו הרעה אפילו עד שבעים ושבעה (ב״ר כ״ג:ד׳) לפי שהיה נח מתרה בהם כל שעה.
א. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י זלצבורג, מוסקבה 853 חסר: ״את.
ב. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י זלצבורג: ״שוגין״.
ג. כך במהדורת קירכהיים ובכ״י זלצבורג. בכ״י מוסקבה 853: ״בעניין״.
ד. כך במהדורת קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853. בכ״י זלצבורג: ״לשנים״.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 1]
חנוך – הוא השביעי והוא המובחר. וכן בימים ובשבועות וחדשים ובשנים ובשמיטין, וכן באנשים משה שביעי מאברהם וכן בדוד נאמר והוא השביעי1, וכן רבינו הקדוש שביעי להלל וכמו שנתנה תורה שבכתב על ידי משה רבינו ע״ה כן נתיסד תורה שבעל פה על ידי רבינו הקדוש.
1. (אמר נכדו המסדר: עיין ויקרא רבה פ׳ כט.)
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גרד״קאדרת אליהו לגר״אהכל
(ד)נֹ֥חַשֵׁ֖םחָ֥םוָיָֽפֶת׃
Noah, Shem, Ham, and Japheth.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
נח שם חם ויפת – כתיב ויקרא את שמו נח לאמר זה ינחמנו, ר׳ יוחנן אמר לא השם הוא המדרש ולא המדרש הוא השם, לא היה צריך קריא למימר אלא או נח זה ינחנו או נחמן זה ינחמנו שמא זה נח זה ינחמנו, אלא בשעה שרצה הקב״ה לברא את אדם הראשון השליטו על הכל, הפרה היתה נשמעת לחורש והתלם נשמע ליחרש כיון שחטא המרידם עליו, הפרה לא היתה נשמעת לחורש והתלם לא היתה נשמעת ליחרש, כיון שעמד נח נינוחו, נאמר כאן נייחא ונאמר להלן נייחא למען ינוח שורך וחמורך מה להלן נייחא שוורים אף כאן. ריש לקיש אמר עד שלא עמד נח היו המים מציפים אותם ועולים בתוך קבריהם שני פעמים ביום דכתיב הקורא למי הים וישפכם שני פעמים ביום אחד בשחרית ואחד בערבית, הדא הוא דכתיב כמו חללים וגו׳ שוכבים שלהם חללים היו כיון שעמד נח נינוחו, נאמר כאן נייחא ונאמר להלן נייחא יבא שלום ינוחו על משכבותם מה נייחא האמור להלן בקבר אף כאן בקבר, ר׳ אלעזר אומר לשם קרבנו נקרא שנאמר וירח ה׳ את ריח הניחוח, ר׳ יוסי בר חנינא אומר לשם התבה נקרא שנאמר ותנח התבה. נח נח א״ר אבא בר כהנא כל מי שנכפל שמו יש לו בעוה״ז ויש לו בעוה״ב, נייחא לו נייחא לעולם, נייחא לאבות נייחא לבנים, נייחא לעליונים נייחא לתחתונים, נייחא בעוה״ז נייחא בעוה״ב.
רמז תתרעג
שם חם ויפת – והלא יפת הוא הגדול שנאמר אחי יפת הגדול, אלא בתחלה אתה דורש שם שהוא צדיק ושנולד מהול ושיחד הקב״ה שמו עליו ושאברהם נולד ממנו וששמש בכהונה גדולה ושנבנה בית המקדש בתחומו. בר חטיא אמר שמנין אותיותיו תלה הקב״ה לדורות, מן מבול ועד הפלגה ש״מ שנים.
נח שם חם ויפת – יש אומרים כי שם ראשון ללידה כאשר מיחסו כאן, ואשר פתח ביפת לתולדות וייחוס הבנים תחלה כדכתיב: בני יפת גמר ומגוג (דברי הימים א א׳:ה׳), לפי שדבריהם מעטים ונסתלק מהן תחלה מהרה, ואח״כ התחיל לייחס בבני שם שאין להם הפסק ותכליתא ודברי כל הספר תלויים בבני שם, ארפכשד שלח ועבר ואברהם וכל ישראל. ואשר אמר אחי יפת הגדול (בראשית י׳:כ״א), לא יפת גדול ללידה אבל אחיו גדול ממנו, ומשמעו אחי יפת, הגדול מיפת, וכדקא מיירי בבן סורר ומורה (סנהדרין ס״ט:), ויש אומרים כמשמעו ומפני כבודו של שם שהיה חסיד הקדימוב לפני אחיו, [גכן הוא הדבר כי יפת גדול דכתיב שם בן מאת שנה שנתים אחר המבול (בראשית י״א:י׳) הוי אומר כי יפת הגדול שהרי בן ה׳ מאות שנה היה נח כשהוליד והמבול בשנת שש מאות שנה, נמצא הגדול שבבניו בן ק׳ שנים, ושם לא הגיע לק׳ עד שנתים אחר המבול, וכן עיקר.]
א. כך במהדורת קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853. בכ״י זלצבורג חסר: ״ותכלית״.
ב. כך בכ״י זלצבורג. במהדורת קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853: ״הקדים״.
ג. נוסף בכ״י טורינו 124 (לפי עדות קירכהיים) ובכ״י מוסקבה 853. חסר בכ״י רוסטוק 32, זלצבורג.
נח שם חם – והיה לו לחשוב בני שם מיד למצוא מרגלית אברהם וכו׳ עד דוד ומשליך הטפל ומקצר היחס שלו ותופש העיקר וכן דרך כל היחס הזה דדברי הימים וכן בסמוך בני אברהם יצחק וישמעאל (דברי הימים א א׳:כ״ח) אלה תולדותם בכור ישמעאל נביות וכו׳ (דברי הימים א א׳:כ״ט) ויולד אברהם את יצחק בני יצחק עשו וישראל (דברי הימים א א׳:ל״ד) בני עשו אליפז (בראשית ל״ו:י׳) שמזכיר תחלה ליחס הטפל ואח״כ העיקר.
Noah, Shem, Ham He should have counted the sons of Shem immediately to find the pearl, namely Abraham, etc., until David, but he mentions the unimportant one and treats his lineage briefly and takes hold of the main ones; and so is the method of all this genealogy of Chronicles, and so it is in the section immediately following (verses 28f.): "The sons of Abraham: Isaac and Ishmael. These are their generations: the firstborn of Ishmael was Nebaioth." And so: (verses 34f.): "And Abraham begot Isaac; the sons of Isaac: Esau and Israel; the sons of Esau: Eliphaz," where he mentions first the lineage of the unimportant ones and afterwards the main one.
[An interpretation of this verse is included in the commentary on Verse 1]
נח שם – כאלו אמר נח הוליד את שם ואת וכו׳.
שם חם ויפת – אין זה סדר לידתן ולא סדר חכמתן אלא לפי סדר חלוקתם בארץ ודרך ימין קחשיב. שם נטל חלק שליש במזרח והוא אזיעא1 וחםויפת חלקו המערבי לשנים, חם נטל חלק הדרומי והוא אפריקיב ויפת הצפוני והוא איראפיא. וכל השמות שנכתבו כאן הוא שם מדינות. גומר נטל קרוב לקוטב הצפוני ומגוג אחריו וכן כולם וכוש קרוב לקוטב הדרומי ומצרים אחריו ועילם סוף מזרחי ואשור אחריו2 לכן הכושים שחורים ביותר וגומר זו גרמניא לבנים ביותר וז״ש נגעים פרק ב משנה א בהרת עזה נראית בגרמוניג כהה והכהה בכושי עזה ועיין מה שכתב הרמב״ם בפירושו שם שכתב ומיוחס אל העצם אשר שמו גרמא עד כאן לשונו. וכתים הוא רומי כתרגום וצים מיד כתים ואתו סייען מרומאי, וסנחרב הושיב בה בני אדום והם נקראים רומיים והם שהחריבו בית המקדש וכן קים להו לחז״ל. מיושב בזה מה שהקשו הרי כתיים מבני יפת ורומיים בני אדום. והנה השמות שבאו כאן בלתי יו״ד מ״ם באחרונה כמו גמר ומגוג הוא שם העצם של בן ההוא אלא שהאומה היוצאת ממנו נקראת גם כן על שמו. וכל שם שבא כאן עם יו״ד מ״ם באחרונה כמו כתים ודודנים אינו שם של בן ההוא אלא נכתב על שם האומה שיצאה ממנו. ועל דרך הרמז סדר שמותם דכאן רומזים על מדת הצדיק שנאמר בנח איש צדיק תמים: ראשית המדה היא לימוד התורה לדעת את הדרך אשר ילך ואת המעשה אשר יעשה; שנית, אז יהיה סור מרע לקיים כל המצות לא תעשה; שלישית, אז יקיים ועשה טוב קיום המצות עשה כמ״ש סור מרע ועשה טוב. שם מרמז על למוד התורה כמ״ש טוב שם משמן טוב3 וחם מרמז על כבוש היצר הרע כמ״ש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע ויפת מרמז על קיום המעשים טובים כמ״ש יפיפית מבני אדם כו׳.
1. (אמר נכדו המסדר: יוסף בן גוריון ושאר הסופרים כתבו בדרך אחר, אולם הביאו דעות מדעות שונות ואין ספק דבריהם מוציא מידי ודאי הסכמת חז״ל כי סוד ה׳ ליראיו.)
2. (אמר נכדו המסדר: האומנם ברבה איתא גומר ומגוג זו אפריקי וגרמניא. ובלא זה צריכים דברי המדרש הנ״ל ביאור.)
3. (אמר נכדו המסדר: השומע מפי אדוני אבי זקני הגאון זצוק״ל לא השמיע עיקר המאמר בברכות אשרי מי שגדל בתורה ועמלו בתורה כו׳ ועליו אמר הכתוב טוב שם משמן טוב.)
א. כן צ״ל. בדפוסים: ״אפריקי״.
ב. כן צ״ל. בדפוסים: ״אזיע״.
ג. כן גם בתוספות יום טוב. בכ״י קאופמן ובדפוסים: ״בגרמני״.
נח שם חם ויפת – כי מבניו יצאו השבעים אומות הקדמונים, כי כן חלק בחכמתו את ישוב העולם לשבעים, ומינה עליהם שבעים שרים למעלה. וכבר כתבנו במק״א כי כמו שבהאילן הפרי היא הסגולה והעלים הם השומרים לפרי, והמותר הם קליפות, כן בני אדם יתחלקו לאנשים אלהיים אשר את האלהים יתהלכו שהם הפרי, ובעבורם נטע ה׳ עץ החיים על תבל וכל בני אדם כולם, ויש אנשים בהמיים שנמשכים רק אחר חומרם, ויש ממוצעים בין שניהם שעוסקים במדיניות וישלימו שכלם ומדותיהם בדתות נימוסיים, והם האמצעיים בין האלהיים ובין הבהמיים, ושלשת אלה נמצאו תיכף בשלשה הבנים בני נח שהיו השורש לכל בני אדם העתידים להולד, כמ״ש (בראשית ט, יח - יט) ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה שם חם ויפת שלשה אלה בני נח, ר״ל ששלשה אלה היו מוכרחים להולד מנח כי מהם נפצה כל הארץ, שיהיה בהם שלש כתות אלה, והיו מוכרחים להתראות תיכף בשרשם, שמבני שם יצאו האנשים האלהיים, ומבני חם יצאו עם הארץ ועבד עבדים יהיה לאחיו, ויפת היה האמצעי, שישכון לפעמים באהלי שם, ואז יהי כנען עבד גם לו.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
בני יפת – הוא ובניו חמשה עשר, חם ובניו שלשים ושניםא, שם הוא ובניו עשרים ושבעה, ומאלה נפצה כל הארץ, מספרם שבעים וארבעה, ולא נחלק העולם אלא לשבעים שנ׳ יצב גבולות עמים למספר בני ישראל (דברים ל״ב:ח׳, ספרי שם), ויעקב ובניו בירידתם למצרים שבעים היו; בני לאה ל״ג, בני רחל י״ד, בני זלפה י״ו, בני בלהה ז׳ב בכללם ע׳ ובפרט ס״טג כאשר אמרו חכמים (סוטה י״ב.): זו יוכבד שהורתה בדרך ולידתה בין החומות. אמור מעתהד הללו ארבעה שלא נכללו ושלא נתחלקו ביןה האומות אילו שם וארפכשד ושלח ועבר, ולפיו שצדיקים היו לא נכללו עם האומות.
ומשך – הוא [זגם שם] אחר שכתוב [חבתורה ומש (בראשית י׳:כ״ג), ך׳] זו היא אחתט מי״א אותיות שבאות בסוףי המלה ובראשיתה ובאמצעיתה ואינם משמשות כלום, והם שמלאכת״ו בינ״ה שבאות בלא יסוד, וכמות זה: שָׁלָךְ (ויקרא י״א:י״ז) השולה דגים מן הים (חולין ס״ג.), נֶשֶׁךְ אשר ישה (דברים ט״ו:ב׳), עֶרְכְּךָ (ויקרא כ״ז:ב׳) ערך, חִכְּךָ (הושע ח׳:א׳) חיך, ובלשון המשנה: סכך סכוי.
א. כך במהדורת קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853. בכ״י זלצבורג: ״שלשה עשר״.
ב. כך במהדורת קירכהיים ע״פ המופיע במקרא (בראשית מ״ו:י״ח-כ״ה). בכ״י זלצבורג, מוסקבה 853: ״בני זלפה י״ז, בני בלהה ד׳ ״.
ג. כך במהדורת קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853. בכ״י זלצבורג (במקום ״ס״ט״): ״חסר אחת״.
ד. כך במהדורת קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853. בכ״י זלצבורג (במקום ״אמור מעתה״): ״אמו מעוברת״.
ה. כך במהדורת קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853. בכ״י זלצבורג (במקום ״בין״): ״עם״.
ז. נוסף במהדורת קירכהיים, חסר בכ״י זלצבורג ומוסקבה 853.
ח. נוסף במהדורת קירכהיים. חסר בכ״י זלצבורג ומוסקבה 853.
ט. כך בכ״י זלצבורג. במהדורת קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853 חסר: ״אחת״.
י. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י זלצבורג: ״בתוך״.
בני יפת – החל מיפת כמו שנכתב בתורה (בראשית י׳:ב׳), 1והוא הקטן; 2כי בכל מקום מזכירם ״שם חם ויפת״ – דומה כי כן היה תולדותם. ומה שאמ׳ ״אחי יפת הגדול״ (בראשית י׳:כ״א), 3אינו אומרא גדול בשני׳ אלא גדול במעלה; וכן נראה ביחשו שם אליו. 4והטעם שהחל להזכיר תולדת הקטן, לפי שעקר הספור אינו אלא עלב אברהם שהוא מזרע שם, ובו יארך ספור היחשים; לפיכך זכר תולדת שם באחרונה. 5והקדים יפת לחם כי היה גדול ונכבד ממנו, ואם הוא קטן בשנים.
1. והוא הקטן וכו׳. כמו כן נמצא בפירוש רד״ק לבראשית י׳:כ״א; והיינו כשיטת ״יש מפרשים״ בראב״ע שם, וכן כ״יש אומרים״ במיוחס לתלמיד רס״ג כאן. והוא שלא כדברי המדרש (ראו בראשית רבה כ״ו:ג׳) וכמה מפרשים (ראו רש״י ורמב״ן לבראשית שם) הסוברים שיפת היה ״הגדול״ בשנים. גם רד״ק בפירושו לבראשית י׳:ו׳ מתחשב באפשרות שיפת הוא ״הגדול״ בשנים, לפחות יחסית לחם.
3. אינו אומר גדול בשנים וכו׳. בפירושו לבראשית י׳:כ״א, שהוא פירוש מאוחר, מוסיף רד״ק שאולי ״הגדול״ מתייחס לשֵם, והכוונה: בשנים או במעלה. אך בפירושו כאן הוא מודה לסוברים ש״הגדול״ מוסב על יפת, רק הוא מפרש שהכוונה: במעלה, ולא בשנים.
4. והטעם שהחל וכו׳. מהמיוחס לרש״י נשמע שהוא מבאר את הסדר בהתאם לשיטתו, היינו שהזכרת תולדות הטפל תחילה בקיצור תורמת להדגשת מעמדו של העיקר – והוא שֵם שממנו יצא אברהם (וכן נשמע מסוף דבריו של המיוחס לר״י קרא). לעומת כן, רד״ק, כמו בהקדמתו (ראו שם הערה ד״ה ״והחל״), אינו מזכיר את ענין השלכת הטפל לכבוד העיקר, אלא את הצורך להאריך בתולדות שֵם (וכן נמצא במיוחס לתלמיד רס״ג דברי הימים א א׳:ל״ד בדבר תולדות עשו וישראל). והשוו המיוחס לר״י קרא בתחילת דבריו: ״...כאן נחלק הסדר, שאם היה אומ׳ מיד בני שם, וחשבונם גדול, לא היה יכול לחשוב אילו; לפיכך תפס חשבונם של בני יפת...״. והשוו גם רד״ק לבראשית י׳:ו׳.
5. והקדים יפת וכו׳. בפירושו לבראשית י׳:ו׳ הוא מוסיף: ״ואם יפת הוא הגדול בשנים ראוי גם כן להקדימו״.
א. אומר] ס ח׳ (הושלם ע״פ ארטומפ1נ).
ב. על] סא עד (תוקן ע״פ רטומפנ).
The sons of Japheth. The genealogies begin with Japheth as they do in the Torah (Genesis 10:2), even though he is the youngest: because the text always refers to them as “Shem, Ham and Japheth,” it seems that this was the order of their births. When it says [that Shem was] “the brother of Japheth the gadol” (Genesis 10:21), this does not mean [that Japheth was] older (gadol) in years but that he was greater (gadol) in stature. The fact that it mentions Shem in reference to him lends support to this. The reason that the text begins by presenting the progeny of the youngest is that the only important part of the account concerns Abraham, and it is in connection with him that it will present the genealogies at length. This, then, is why it presents the lines of Shem only at the end. It places Japheth before Ham because he was greater and more honorable than him, even though Japheth was younger in years.
בני יפת וג׳ – זה אחד ממיני הסדור, רצה לומר, להתחיל במאי דסליק מיניה, וכן נהג נותן התורה בכאן, כמו שמפורש באלה תולדות נח. וגם זה ראוי גם בזה, גם בתורה, למען יהיה שֵם אחרון בסדר, כי אחריו ימשוך ענין זרעו שהוא אנו ואבותינו, ולזאת הסבה האחרונה יכתוב עוד: בני יצחק עשו וישראל (דברי הימים א א׳:ל״ד) ואחריו בני עשו (דברי הימים א א׳:ל״ה), וכאשר השלים ענין עשו ישוב ויאמר: אלה בני ישראל וג׳ (דברי הימים א ב׳:א׳). ואולם אומר לך כלל, כי אין ראוי לדקדק בזה הספר, כמו בהספר שכתב משה רבינו, שהיה מן השמים, כי אין זה רק קצור ובחירה מזה הכותב, ולכן ישמיט וישַנה ככל אשר בחר. הלא תראה אמרו: סדר השבטים בבלבול, גם יזכיר מות ער ולא אונן, גם יקצר בענין תמר, ועוד זולת זה רבים שנויים בזה הספר. ובכל ספר ראוי לדקדק כפי מעלות מחברו, ואם בלי ספק באו גם בזה הספר ענינים נכבדים, ולכן נכלול בחשבון ספרי הקודש.
ותבל – ברוב ספרים ישנים שלפני חסר וא״ו אחר תי״ו.
בני יפת – לפי שעיקר הספור הוא בעבור אברהם וזרע ישראל הבאים משם ויאריך בהם הספור לזה הניח מלהזכיר את בני שם עד לאחרונה אבל בני יפת ובני חם הספור בהם מעט לזה הקדימם בראשונה ופסק מהם.
בני יפת – נקיט הכא שמונים פלגשים וששים מלכות, שמונים פלגשים בני נח עד אברהם: בני יפת י״ד בני חם ל׳ בני שם כ״ו וכולן ראשי אומות הרי ע׳ אומות הוסיף עליהם שם חם ויפת, רעו שרוג נחור, תרח ושני בניו נחור הרן, ולוט הרי שמונים1 ולא חשב כאן נחור והרן ולוט כדרך שלא חשב בששים מלכות שלשה מבני קטורה2, הוא הטעם שתרגם אונקלוס (אונקלוס בראשית כ״ה ג׳) למשרין ולשכונין ולנגוון (עיין רש״י ורמב״ן שם) וי״ב בני נחור וב׳ בני לוט ומספרם ששים: ישמעאל ובניו י״ג בני קטורה ט״ז עשו ובניו י״ז בני נחור י״ב כמ״ש (בראשית כ״ב כ״ג) שמנה אלה ילדה מלכה לנחור ופלגשו וגו׳ ארבעה ובני לוט ב׳ הרי ששים.
1. (אמר נכדו המסדר: אפשר כוונתו ליישב מ״ש הרד״ק ובני גמר הניח מגוג ומדי וכו׳ כדי לקצר כי אין יחוסם בא לעיקר עד כאן לשונו ולכאורה גם אין עיקר בבני גמר אלא שבעים האומות קמ״ל וגם שמונים פלגשים.)
בני יפת – כתב יחוסו של שם באחרונה מפני שבו יאריך, כי בו מצא את המרגלית שהם אברהם וזרעו כמ״ש חז״ל והביאם רש״י, שעקר כונת הספר לחשוב את הסגולה, והתחיל תמיד בהטפל כמו שכן דרכו בכל הספר, והקדים יפת שהיה גדול בשנים ובמעלה מחם.
בני יפת, ובני גומר – לא חשב בכאן רק ראשי השבעים אומות, שגומר היה לו כמה בנים חוץ מארבעה הנחשבים פה וכולם היו לאומה מיוחדת בשם גומר, וע״כ לא הזכירם כי לא היו אומות בפ״ע, רק אשכנז ודיפת ותוגרמה היו לאומות בפ״ע, עד שגומר וג׳ בניו היו לד׳ אומות, וכן יון היה לו כמה בנים ונכללו בשם יון, חוץ מארבעה בנים שחשב שהיו ראשי אומות בפ״ע, אבל בני מגוג ומדי לא היו לאומות מפורדים רק כולם היו לאומה אחת תחת שם אביהם מגוג ומדי, והיו מבני יפת י״ד אומות. ובטעם החלופים מריפת לדיפת, מדודנים לרודנים, שבעת כותב ספר דה״י נשתנה שמם וכתבם כמו שהם נקראים בימיו, ויש בזה דרש לחז״ל ב״ר פל״ז (א).
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרד״קר״י אבן כספימנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
ודיפת – [אהוא] ריפת, לפי שדומים ר׳ וד׳ בציורם ובחיקוקם ולא שינהב הסדרןג וחלפן זה בזה כמו מתעורר (ישעיהו ס״ד:ו׳) מתעודד, או מי ירה (איוב ל״ח:ו׳) ידה, ואגדע את מקלי (זכריה י״א:י״ד) נגרע [דהיום] שבט אחד (שופטים כ״א:ו׳)ה ובלשון המשנה: כל כנויי נזירות כדומים לו, נזיר נזיק נזיח פזיח הרי זה נזיר (משנה נזיר א׳:א׳), כי בגירדך משוך הקו״ף וניקוד הפ״ה וחוטרו של חי״ת הרי כולם נזירותו ובדומיהם נתפשים וסדר אחד לכולם.
א. נוסף במהדורת קירכהיים, חסר בכ״י זלצבורג ומוסקבה 853.
ב. כך בכ״י זלצבורג, מוסקבה 853. במהדורת קירכהיים חסר: ״ולא שינה״.
ג. כך בכ״י זלצבורג. במהדורת קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853: ״הסדירן״.
ד. נוסף במהדורת קירכהיים ע״פ הנוסח שלפנינו. חסר בכ״י זלצבורג ומוסקבה 853.
ה. הערת קירכהיים: כלומר ״נגרע״ במקום ״נגדע״.
ו. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י זלצבורג, מוסקבה 853: ״נזירין״.
אשכנז ודיפת – ובחומש כתיב וריפת (בראשית י׳:ג׳), שמתחלה היו רפין ולא היו מתגברים על ישראל ולסוף נתמלאו דופי וריעוע.
Ashkenaz and Diphath (with a "daleth"), but in the Pentateuch it is written (Gen. 10:3): "... and Riphath," because in the beginning they were weak (רָפִים), and they did not overpower Israel, but at the end they were filled with disgrace (דֹּפִי) and evil.
ובני גמר – 1ודיפת כת׳ בדל״ת, ובספר בראשית (י׳:ג׳) כת׳ ברי״ש.
1. ודיפת וכו׳. ראו מה שכותב רד״ק על פסוק ז ד״ה ״ורודנים״, וגם פירושו לבראשית י׳:ד׳ אשר שם הוא משייך מקרה זה במפורש לכלל שהוא מייסד להלן. על גישותיהם של קודמיו של רד״ק לפסוק זה ולפסוק ז ראו ברגר, “Exegetical Programme”.
The sons of Gomer. “And Diphath” has a dalet; but in the book of Genesis (10:3) [the name] appears with a resh.
ודיפת – בדל״ת ובס׳ בראשית וריפת ברי״ש ויש בו דרש הביאו רש״י ז״ל וסימן ראשי שמות ספריהון. פרשת בראשית הנקרא ראשית ברי״ש. נכתב וריפת ברי״ש ובד״ה נכתב ודיפת בדל״ת כשם הספר הנקרא דברי בדל״ת ובמס״ג אות דל״ת חשיב להו באלפא ביתא מן חד וחד חד דל״ת וחד רי״ש.
ודיפת – ובתורה כתיב וריפת ברי״ש ובשתי השמות היה נקרא והוא כלל גדול בכל שינוי השמות ולא הזכיר כל חלוף השמות כי רבו מאד.
ובני יון אלישה ותרשישה כתים ורודנים – כתוב אחד אומר ודודנים וכתוב אחד אומר ורודנים. רבי סימון ורבין חנין, ר׳ סימון אומר דודנים שהם בני דודיהם של ישראל, רודנים שהם באים ורודים אותם, אמר רבי חנן בשעה שישראל נתונים בעליה אינון אמרין להון בני דודיכון אנן, ומשעה שהם נתונים בירידה הם באים ורודים אותם.
ובני יון אלישה – ומה שלא הזכיר מגוג ומדי לפי שלא הזכיר אלא היחס אבל בני מגוג ובני מדי לא הזכיר לפי שלא יצאו מהם ראשי אומות אלא כל אומותם נקראו על שם כתים ודודנים.
ורודנים – ולהלן הוא אומר: ודודנים (בראשית י׳:ד׳). כשישראל חוטאים הם באים ורודים בהם וכשיד ישראל תקיפה הם אומרים בני דודינו אתם בתחילה היו נראין כאוהבים בשעת הנאתן לבסוף רודים בהם.
And the sons of Javan: Elisha The reason he did not mention Magog and Madai is that he mentioned only the lineage of these, but he did not mention the sons of Magog or the sons of Madai or the rest because heads of nations did not emerge from them, but all their nations were called by the name of Kittim and Dodanim.
and Rodanim And further (Gen. 10:4) Scripture states: "and Dodanim." When Israel sins, they come and rule over them (רוֹדִים), but when Israel is in power, they say, "You are the sons of our uncles (דּוֹדֵינוּ)." At first they appeared as friends when it was for their own benefit, but later they subjugated them.
ובני יון – והניח 1מגוג ומדי ותובל ומשך ותירס, וכן בספר בראשית (י׳:ג׳-ה׳), כדי לקצר, כי אין יחשם בא לעקר. 2ואולי גמר ויון היו ראשי המשפחותא היוצאות מיפת.
3ותרשישה – ובספר בראשית ״ותרשיש״ (י׳:ד׳), ואחד הוא.ב
4ורודנים – כת׳ ברי״ש ראשונה, ובספר בראשית (י׳:ד׳) כת׳ ״ודודנים״ בשני דל׳. ולפי שהדל״ת והרי״ש קרובים בכתיבתם, והרואים בספרי היחשים הנכתבים 5בימיג הקדמונים יש שהיו קוראים בדל׳ ויש שהיו קוראים ברי״ש, ונשארו השמות כן 6בפיד בני אדם בדל׳ וברי״ש, 7לפיכך נכתב בספר בראשית באחד מן הקריאות ונכתב בספר הזה באחרת, להודיע כי הכל שם אחד, ואם זה קורא בדל׳ וזה ברי״ש. וכן ״רבלתה״ (מלכים ב כ״ה:ז׳) ברי״ש ו״דבלתה״ (יחזקאל ו׳:י״ד) בדל׳, ״דעואל״ (במדבר א׳:י״ד) בדל׳ ״רעואל״ (במדבר ב׳:י״ד) ברי״ש.ה
וכן תשתנה הקריאה בו״ו וביו״ד לפי שהם קרובים בכתיבתם. וכן תשתנה 8בנחות – באל״ף ובה״או – בתכלית המלה, 9כמו ב״סבתא״ (להלן פס׳ ט) ו״סבתה״ז(בראשית י׳:ז׳), כי האל״ף והה״א אחיות – אותיות הנשימה, ומי שירצה לכתוב אל״ף יכתוב ולכתוב ה״א יכתוב. 10וזה השימוש באותיות אהו״יח הוא גם כן בפעלים ובשמות ובמלים, כמו שבארנו בספרט הדקדוק אשר חברנוי באר היטב. 11ואע״פ שיש בשינוי אותיות השמות האלה דרשות,יא לא ראיתי לכתבם למען לא תארך המלאכה עלי; והעקר הוא מה שכתבתי.
1. מגוג וכו׳. הם שאר בני יפת הנזכרים בפסוק ה.
2. ואולי גמר ויון וכו׳. ברם, על בראשית י׳:ד׳ כותב רד״ק: ״הנה זכר מקצת משפחות בני יפת ולא זכר כלם, ולא ידענו למה.״ המיוחס לרש״י והמיוחס לר״י קרא סוברים ששאר בני יפת לא הולידו ראשי אומות, ושלכך לא נכללו תולדותם.
3. ותרשישה וכו׳. דיבור זה נמצא רק בענף אחד של כת״י, וכנראה הוא מתוספותיו של רד״ק.
5. בימי הקדמונים. יותר נראית הנוסחה ״בימים הקדמונים״ שברוב כת״י, בהתאם ללשונו של רד״ק במקומות אחרים, כגון בפירושו לישעיהו ס״ג:י״ד ד״ה ״שם תפארת״.
6. בפי בני אדם. הנוסחה ״לפני בני אדם״ שבנדפס (על פי כת״י פריס) מאד מטעה, וכבר עמד פ׳ תלמג׳ (Man and Commentariesע׳ 111 והערה 457) על הצורך לתקן את הטקסט על פי כתב-יד אסקוריאל (וכך הנוסחה ברוב כת״י).
7. לפיכך נכתב וכו׳. בפירושו לבראשית י׳:ד׳ מוסיף רד״ק ש״משה רבינו קראו בדל״ת, לפי שבאתהו רוח הקדש״, היינו שהשם המקורי היה ״דודנים״ כמו שהוא בתורה. ומעיר תלמג׳ (שם ע׳ 112) שכותב כן רד״ק כדי לשמור על כבוד התורה ומשה רבינו, והוא מוסיף שלפי זה, במקום ששתי הצורות של השם הן בנ״ך והסתירה לא שייכת לפסוק בתורה, אין לדעת איזו היא הצורה המקורית. אולם, נראה שאין הערה זו מוכרחת, שהרי בהקדמתו לפירוש ספר תהלים כותב רד״ק שכל כתבי הקודש נכתבו (לפחות) ברוח הקודש. לפיכך, סביר להניח שכאשר שם נכלל בנ״ך פעם ראשונה – ברוח הקודש – הוא תמיד בצורתו המקורית, ואם השם מופיע בצורה שונה בדברי הימים – שלדעת רד״ק חובר אל כתבי הקודש בתקופה יחסית מאוחרת – יש להניח שצורה זו היא מִשנית ושהיא מופיעה מחמת הסיבה שמרחיב בה רד״ק כאן. ברם, בקשר לשמות ״דעואל״ ו״רעואל״ אשר שניהם מופיעים בתורה, והבן-אדם היה בחיים כבר בתקופת משה רבינו, קשה כל מהלכו של רד״ק, כי במקרה כזה איך תתכן התפתחות טעות מחמת קריאה בספרי יחסים קדמונים? (אני מודה לפרופ׳ מ׳ ברנשטיין על הערה זו; וראו עוד ברגר, “Exegetical Programme”. הדוגמה ההיא אכן חסירה בכת״י פריס השומר על הפירוש בצורה קדומה, ועיינו על כך בחילופים; אך נדמה שהיא הושמטה מחמת טעות-הדומות.) בבראשית שם מוסיף רד״ק בשם יוסף בן גוריון שהרודנים ״הם אשר שכנו על נהר רודנו״.
8. בנחות...אותיות הנשימה וכו׳. על ה״נח״ במונחיות של בלשני ימי-הביניים ראו ל׳ חרל״פ, תורת הלשון של ראב״ע ע׳ 61-62 ובמקורות המצוטטים שם; והשוו הגדרתו של ג׳ גולדנברג, ״השוכן החלק״ ע׳ 291: ״...הוא אפס פונטי אשר יש לו נפח ואין לו גוף, ונפחו משמע כהארכת התנועה.״
9. כמו ב״סבתא״ ו״סבתה״. ראו החילופים; ועל פי ההקשר נראה בבירור שאחת מהמילים צריכה להיכתב בה״א. תתכן אף הנוסחה ״וסבתה וסבתכא״ שב״מכלל יופי״, על פי הפסוק בבראשית; ברם, לפי זה אין רד״ק מתייחס כלל לפסוק להלן בפרקנו.
10. וזה השימוש...כמו שבארנו וכו׳. ראו מכלול ע״ח.-פ״ג. לדיון על אימות הקריאה. לא מצאתי ניסוח במכלול המייחס את אימות הקריאה ל״שמות ופעלים ומילים״; ובכן, נראה שכוונת ההפניה כאן היא רק שבין הדוגמאות שם נמצאים כל אלה הסוגים. על אותה חלוקה ״שמות ופעלים ומלים״ ראו מכלול א׳: (בביאור המונח ״מלים״ ראו מכלול קפ״ח: ״שער דקדוק המלים״ והדוגמאות שם עד סוף הספר), ע׳ 10 הערה 3 במהדורת חומסקי (ושם למקור החלוקה), ובייחוד ר׳ משה קמחי בתחילת ספר ״מהלך״ וב״שכל טוב״ ע׳ 222.
11. ואע״פ וכו׳. ראו בראשית רבה ל״ז:א׳; והשוו המיוחס לרש״י. על גישתו של רד״ק למדרשים ולדרך דרש ראו ברגר, ״Peshat and the Authority of Ḥazal״.
The sons of Javan. The text leaves out Magog, Madai, Tubal, Meshech, and Tiras—as it does in Genesis (10:3–5)—in order to be brief, because their progenies do not amount to anything important. As for Gomer and Javan, tbey might have been the heads of the families that descended from Japheth.
Tarshishah. In the book of Genesis (10:4) the text says “Tarshish.” They are one and the same.
And Rodanim. This appears with a resh at the beginning; but the book of Genesis (10:4) has ve-Dodanim, with two dalets. Because dalet and resh look similar, some readers of ancient genealogical records read it with a dalet, while others read it with a resh. This, then, is how the name remained pronounced by people: with either a dalet or a resh. Therefore, one of the readings was recorded in the book of Genesis and the other in this book, to indicate that it is all one name even though some read it with a dalet and others with a resh. Similarly, “Riblah” (2 Kings 25:7) has a resh while “Diblah” (Ezek 6:14) has a dalet, and “Deuel” (Numbers 1:14) has a dalet while “Reuel” (Numbers 2:14) has a resh. In the case of vav and yod, also, readings interchange because [the two letters] look similar. They also interchange for vowel-letters alef and hei at the end of a word, as in savta (סבתא; 1 Chronicles 1:9) and savtah (סבתה; Gen 10:7). After all, alef and hei are members of one class, the class of letters that represent [nothing more than] exhalation; so one may write either an alef or a hei, whatever one wishes. This function of the letters alef, hei, vav, and yod applies just the same to verbs, nouns, and particles, as we have explained fully in the grammar book that we have authored (Sefer Mikhlol). Even though there are midrashic expositions concerning the variation in the letters of these names, I did not see fit to record them, so that the task should not become too burdensome for me; for the main explanation is the one that I have provided.
ורודנים – ברי״ש ראשונה ובחומש כתוב בשני דלתי״ן ויש דרש בב״ר פרשת ל״ז הביאו רש״י ז״ל. ובמסורת דלעיל חשיב נמי הנך בהדייהו.
הוא החל להיות גבור, חמשה הוא לטובה וכו׳ (כתוב בריש מגלה).
הוא החל להיות גבור בארץ – הוא החל לעשות מלחמות וגבורות בארץ.
began to be a mighty man on the earth He began to make wars and [perform] mighty deeds on the earth.
ואת נמרוד – לפי שהיה החשוב מכל בני כוש לזה חשבו לעצמו ולא עם יתר בניו.
הוא החל וגו׳ – כי עד ימיו היו כל בני אדם שוים ולא התגבר מי מהם למשול על חברו ונמרוד התחיל להתגבר ולמשול בארץ.
הוא החל להיות גבור – שעשה גבורות ומלחמות ומשל ממשל רב מה שלא היה עד עתה, וכ״ה בפי׳ המיוחס לרש״י. ובפי׳ התורה (בראשית י׳:ח׳) כתב רש״י כפי הדרש שהמריד את העולם על השי״ת.
ומצרים ילד את לודים ואת ענמים, אמר רבי אבא בר כהנא כל מוניטא של מצרים אינו אלא פסולים, אמר רבי אבא בר כהנא פתרוסים וכסלוחים היו מעמידין היטלוסין, אלו מגנבים נשותיהם של אלו ואלו מגנבים נשותיהם של אלו, מה יצא משם פלשתים, ופלשתים גבורים, כפתורים ננסין.
ומצרים ילד את לודים – בב״ר א״ר אבא בר כהנא כל מוניגנא של מצרים אינה אלא בים א״ר יהושע בן קרחה בד״ה לודים לודיים כתיב בשני יודין לומר לך לודיים לודי ים ענמים ענמי ים להבים להבי ים נפתוחים נפתוחי ים.
And Mitzraim begot Ludim In Genesis Rabbah (37:5) "Said Rabbi Abba bar Kahana: The entire coinage of Mizraim is only in the sea. Said Rabbi Joshua ben Korhah: 'Ludim' is written 'Ludiim' in chronicles, with two 'yuds,' to tell you that 'Ludiim' means לוּדֵי יָם, Ludim of the sea; Anamim, Anamim of the sea; Lehabim, Lehabim of the sea; Naphtuhim, Naphtuhim of the sea."
לודיים – לודים קרי ויש בו דרש בב״ר פרשת ל״ז הביאו רש״י ז״ל ועיין יפה תואר.
פתרוסים – פתרוסי ים כסלוחים כסלוחי ים פלשתים פלשתי ים כפתורים כפתורי ים לפיכך כתוב בשני יודי״ן לדרוש וכן כולם.
Pathrusim Pathrusim of the sea; Casluhim, Casluhim of the sea; Philistines, Philistines of the sea.
from whom the Philistines and the Caphtorim were descended The Pathrusim and the Casluhim would switch wives with each other, and from them were descended the Philistines (and the Caphtorim).
ואת פתרוסים – הוא״ו בגעיא.
אשר יצאו משם פלשתים – ר״ל מבני כסלוחים באה האומה של פלשתים.
ואת כפתורים – חוזר הוא על מצרים שהוא ילד את כפתורים.
אשר יצאו משם פלשתים – היינו מכסלוחים.
ואת כפתרים – שב אלמעלה על ומצרים ילד (ראב״ע במקומו).
אשר יצאו משם – מכסלוחים, וגם ילד את כפתורים.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ימנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
וכנען ילד וגו׳ – י״א הם וכנען עמהם הרי י״ב והיינו דכתיב יצב גבולות עמים למספר בני ישראל (דברים ל״ב:ח׳) כלומר גבולות עמים העמיד כנגד שבטי ישראל שגם הם י״ב כנגד שבטי ישראל הציב גבולות עמים דוגמת אשר הצבת לבדנה (בראשית כ״א:כ״ט).
And Canaan begot, etc. They are eleven, and with Canaan they are twelve. This is what is written: "He set up the boundaries of the peoples." He set up the boundaries of the peoples corresponding to the tribes of Israel, for they too are twelve; corresponding to the tribes of Israel, He set up the boundaries of the peoples, on the pattern of (Gen. 21:29): "... that you set up (הִצַּבְתָּ) by themselves."
וכנען ילד – ראיתי 1לאחד מן המפרשי׳ שכתב כי בני כנען אחד עשר ועמו הם שנים עשר; זהו שאמ׳ הכת׳ ״יצב גבולות עמים למספר בני ישראל״א(דברים ל״ב:ח׳) – גבולות כנען ובניו, שהם למספר בני ישראל.
1. לאחד מן המפרשי׳ וכו׳. כך נמצא במיוחס לרש״י, וכן ברשב״ם על דברים ל״ב:ח׳. ראו גם א׳ סלטמן, Stephen Langton על-אתר ושם ע׳ 75 הערה 37.
א. גבולות...ישראל] סרקו ח׳ (ס1 השלים).
Canaan fathered. I saw that one of the commentators (Pseudo-Rashi) observes that the sons of Canaan total eleven, and that together with him they total twelve, so that when the verse says “He established the borders of nations according to the number of the sons of Israel” (Deut 32:8), it means the borders of Canaan and his sons, who are equal in number to Israel’s sons.
וכנען – כאן ובפרשת נח חשב בני כנען שנים עשר ובפרשת לך לך חשב עשרה ובואתחנן שבעה ובשמות ששה ובפרשת בא חמשה והוא כי שנים ישבו להם על הגבול סיני בדרום כמ״ש (ישעיה מ״ט י״ב) מארץ סינים תרגומו מארעא דרומא וצידון בצפון כמ״ש בגבול נפתלי מקום הגבולין לא קחשיב בנתינת ארץ כנען, הגם כי בהרבה מקומות נכללין הפרטים במספר העשיריות כמו מ״ב הוא מ״ם ומ״ם הוא מ״ב וע״ב הוא ע׳ וע׳ הוא ע״ב וכן אנ״י וה״ו שהם באמצען והם כוללין הראשון מלמעלה עד חציו והשני מחציו ולמעלה. וכן ע׳ אומות והם ע״ב עם עשו וישמעאל דעל עשו נאמר גוי כמ״ש שני גוים בבטנך ועל ישמעאל נאמר לגוי גדול אשימנו. ומשום דלא חשיב בנתינה מקום הגבולין לא נאמר בלך לך אלא עשרה מהם, אלא בשינוי השמות כי חוי האמור כאן נקרא שם רפאים. ועל פי זה יתכן מ״ש במסכת שבת חוי שטועמין את הארץ כחויא ולכאורה קשה דבשלמא חורי יצא להם לדרשא משום יתור יושבי הארץ דכתיב גביה אבל חוי הוא שמו ושמות לא נתנו לדרוש. אבל לפי זה שפיר הוקשה לחז״ל מאחר דנקראו בפרשת לך לך רפאים למה נקראו כאן חוי1 וערקי הוא פריזי, וקני וקניזי וקדמוני הוא ארודי צמרי חמתי. ובני עשו לקחו קניזי מבני כנען, ועמון ומואב לקחו קני וקדמוני2 (ובדברים א׳ ז׳) פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי ואל כל שכניו אמר בספרי שם זה עמון ומואב ואדום. וכשחטאו ישראל במרגלים נאמר להם בעשו ועמון ומואב כי לא אתן לכם3 לכן בואתחנן נאמר רק ארץ שבעה עממין. ובמראות הסנה (שמות ג׳ ח׳) הראה לו סוף המעשה נאמר ששה כי גרגשי פנה משם4 ובפרשת בא נאמר תחילה אל ארץ הכנעני וגו׳ ובסוף ארץ זבת חלב ודבש, משמע חלב ודבש דוקא לא נאמר אלא חמשה, כי בפריזי אין בה חלב ודבש עיין פירוש הרשב״ם.
1. (אמר נכדו המסדר: היינו לפי הכלל שכלל לעיל בפסוק ג׳ דכל שם שבא בי״ם באחרונה אינו שם העצם כי אם שם האומה שיצאה ממנו. וכאן בד״ה ראשי אומות קחשיב ומדוע כתב כאן שם העצם חוי.)
2. (אמר נכדו המסדר: עיין בראשית רבה סוף פר׳ מ״ד.)
3. (אמר נכדו המסדר: היינו שסמך הכתוב הזהרת ארץ עשו ועמון ומואב לפרשת מרגלים בסדר דברים ומופלגים המה בסדר במדבר במעשה דקרח ובאר.)
4. (אמר נכדו המסדר: אפשר מפני ששם אמר לו הקדוש ברוך הוא אל מקום הכנעני וגו׳.)
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קאדרת אליהו לגר״אהכל
ועוץ וחול – אעפ״י שבתורה ייחסם על שם ארם, שנ׳ ובני ארם עוץ וחול (בראשית י׳:כ״ג), בני בנים הרי הם כבנים וייחסם בבני שם, ויחס ארם וארפכשד ולא ייחס לוד ועילם ואשור, לפי שרשעים היו וקיצר דבריהם ולא ייחסם בבנים, והתחיל לייחס את שםא עד שהגיע לאברהם ואמר
א. כך במהדורת קירכהיים ובכ״י מוסקבה 853. בכ״י זלצבורג (במקום ״את שם... ואמר״): ״את ארם עד שהביא את אברהם ואת״.
בני שם – 1הזכיר בני הבנים בסדר הבנים לקצר, כי עוץ וחול וגתר ומשך היו בני ארם.א
ומשך – ובספר בראשי׳ ״ומש״ (י׳:כ״ג); וקרובים הם בלשון, 2ובזה ובזה היה נקראב.
1. הזכיר בני הבנים וכו׳. כך במיוחס לתלמיד רס״ג. להלן א׳:ל״ו ד״ה ״קנז״ מבאר רד״ק שבמקום שקיצר עזרא, כגון כאן, הוא סמך על מה שכתוב בתורה. המיוחס לר״י קרא כותב: ״קיצר בלשונו, לפי שאינו חפץ וחושב מה הם האבות ומה הם הבנים, אלא דורות דורות קא חשיב״. במה שלא נכללו תולדות עילם ואשור ולוד ראו המיוחס לתלמיד רס״ג; והשוו רד״ק לבראשית י׳:כ״ג.
א. ארם] סרט אדם (אמפ לא ברורים, תוקן ע״פ קונ); ו1 + כמו שכתו׳ בבראשית.
ב. ומשך...נקרא] מפ ח׳ (פ1 השלים).
The sons of Shem. The list includes grandsons along with sons; for Uz, Hul, Gesher and Meshech were sons of Aram.
And Meshech. But in the book of Genesis (10:23) it says “and Mash.” They are phonetically similar, and he was called by both.
ולוד וארם ועוץ וחול וגתר ומשך – הנה קצר בזה והרצון בו לפי מה שנתבאר בתורה שעוץ וחול וגתר ומשך היו בני ארם (בראשית י׳:כ״ג) והנה אמר בתורה תמורת ומשך ומש והנה היו לו שני שמות.
וגתר ומשך – במקצת דפוסים ישנים המ״ם קמוצה ובכל ספרים כ״י מדוייקים בסגול ודבר זה מוכרע גם מהמסורה האומרת ומשך ב׳ בסגול ואידך יון תובל ומשך (יחזקאל כ״ז).
עוץ וחול וכו׳ – אלו הד׳ היו בני ארם ולקצר חשבם בבני שם כי בני בנים הם כבנים.
בני שם – היו כ״ו אומות, כי גם שלח ועבר היו לאומות מפורדות חוץ מבניו, וע״כ חשבם כאן מצד שהיו אומות, ובפסוק (כ״ד:כ״ה) הזכירם להזכיר שלשלת היחוס עד אברהם.
ועוץ – ר״ל ובני ארם עוץ וחול.
ומשך – ובתורה ומש – שם קצר השם להבדילו בין משך שנזכר בין בני יפת.
ולעבר יולד שני בנים שם האחד פלג, רבי יוסי אומר הראשונים ע״י שלא היו מכירין את יחוסן היו מוציאים לשם המאורע, אבל אנו שאנו מכירין את יחוסנו אנו מוציאים לשם אבותינו. א״ר יוסי בר תחליפא נביא גדול היה עבר שהוציא שם בנו לשם המאורע, הה״ד שם האחד פלג כי בימיו נפלגה הארץ בסוף ימיו, שאם תאמר בתחלת ימיו הרי יקטן אחיו קטן ממנו והוליד משפחות קודם לכן שנאמר ויקטן ילד ואח״כ ויהי כל הארץ שפה אחת, ואם תאמר באמצע ימיו לא בא הכתוב לסתום אלא לפרש הא למדת שבשנת מות פלג נתפלגו.
כי בימיו נפלגה הארץ – נתחלקו ונתמעטו ימיהם של בריות שמתחלה היו בני אדם חיים ט׳ מאות שנה ויותר ונחצו בימי ארפכשד ואילך לד׳ מאות שנה ויותר ומן פלג ואילך נחצו למאתים מאותן ד׳ מאות.
the earth was parted The days of the people were divided and diminished, for at first people lived nine hundred years or more, and in the days of Arpachshad and thereafter, [they were diminished] to four hundred years or more, and from Peleg and thereafter, they were divided in half, to two hundred years out of those four hundred years.
נפלגה – ענין חלוקה והפרדה וכן בפלגות ראובן (שופטים ה׳:ט״ו).
נפלגה הארץ – בני הארץ נפרדו זה מזה ע״פ כל האדמה.
ושם אחיו יקטן – מוסב גם כן על כי בימיו נתקטנו מספר שני הדורות, עד ימיו חיו עד ת״מ שנה ואחר כך לא חיו יותר מן ר״מ שנה.1
1. (אמר נכדו המסדר: התימא שרש״י פירש אלה הדברים על פלג אין הלשון נופל על זה וגם סותר פירושו בפרשת נח.)
כי בימיו נפלגה – שהיה דור הפלגה בימיו, וי״ל כי תחלה היו כולם מדברים שפת עבר ואחר פילוג הלשונות לא נשארה שפה הקודמת רק לבני פלג, דהא אברהם שיצא מפלג דבר שפת עבר, ולכן נקרא הוא פלג, שכולם נפלגו ממנו בלשונם.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לרש״ימצודת ציוןמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
ויקטן ילד את אלמודד, למה נקרא שמו יקטן שהיה מקטין את עסקיו, ומה זכה, זכה להעמיד שלש עשרה משפחות, ומה אם הקטן כך גדול שהוא ממעט את עסקיו עאכ״ו. ודכוותה וישלח ישראל את ימינו וגו׳ והוא הצעיר, אמר רבי חנינא וכי מן התולדות אין אנו יודעים שהוא הצעיר אלא שהיה מצעיר את עסקיו, ומה זכה זכה לבכורה ומה אם הזעיר כך הגדול עאכ״ו. ודכוותה ודוד הוא הקטן וכי מן התולדות אין אנו יודעים שהוא הקטן, אלא שהיה מקטין את עסקיו, ומה זכה זכה למלכות. ואת חצרמות ואת ירח, רב הונא אמר מקום הוא ששמו חצרמות שהם אוכלין כרישין ולובשים כלי פפייר ומצפים למיתה בכל יום, ושמואל אמר אפילו כלי פפייר אין להם.
ויקטן ילד. ואת חצרמותא – 1מלה אחת.
1. מלה אחת. ראו מהדורתו של כ״ד גינצבורג על שבכמה עדי-נוסח, וכן לפי נוסחת ה״מדנחאי״, היא שתי מילים; וכן היא בבראשית י׳:כ״ו ברוב עדי-נוסח ולפי נוסחת ה״מערבאי״. והשוו גם הנ״ל, Introduction ע׳ 200 ואילך.
כל אלה בני יקטן – שהיה מקטין עסקיו, נביא גדול היה עבר אבל שמות אחרים לא נתנו לידרש כי לא ע״פ נביא נתן להם שמות.
all these were the sons of Joktan for he belittled his affairs. Eber was a great prophet (for he named his son for a future event), but the names of the others were not meant to be expounded upon, for they were not inspired by prophetic word.
כל אלה בני יקטן – כי במ״ש ומצרים ילד את לודים ואת ענמים היינו שאומות אלה יצאו מחלציו ומבני בניו, אבל במ״ש ויקטן ילד היינו שהיו בניו ממש לא בני בניו.
שם ארפכשד שלח – למעלה מנה בניו של שם ועתה התחיל שוב פעם אחרת מפני כבודו של אברהם משל לאדם שנפלה לו מרגלית כו׳ כדלעיל.
Shem, Arpachshad, Shelah He enumerated the sons of Shem above, and he now commences again in Abraham's honor. This may be compared to a king who lost a pearl, as above.
שם ארפכשד – 1עתה קצר חשבוןא היחש משם עד אברהם איש אחר איש.
1. עתה קצר. המיוחס לרש״י והמיוחס לר״י קרא, בהתאם לשיטתם, מוסיפים שהטקסט מתחיל בשֵם פעם נוספת משום כבוד אברהם.
א. חשבון] סאר ח׳, ק לשון (הושלם ע״פ טומפנ).
Shem, Arpachshad. At this point the text restricts the account of the genealogy to one man after another, from Shem to Abraham.
שם ארפכשד שלח – הנה הראשון אב לשני עד אברם.
שם ארפכשד וכו׳ – כאומר העולה מזה ששם ילד את ארפכשד והוא ילד את שלח וכו׳ עד שנולד אברהם.
שם ארפכשד – עתה חוזר לחשוב הסגולה שהיתה תחלה באנשים יחידים וחושב מנח עד אברהם, ויש שהיו בעצמם סגולה כמו שם ועבר, ויש שהיו מוכנים שיצא מהם סגולה כמו תרח, וכמ״ש הכוזרי כנ״ל.
אברם הוא אברהם – (ברמז תתס״ג). בתחלה נעשה אב לאדם ולבסוף על כל העולם כלו, בר קפרא אומר הקורא לאברהם אברם עובר בעשה וכו׳ (כדכתוב בעזרא בפסוק ושמת שמו אברהם ברמז תתרס״ח). רבי אבהו אמר הבט נא השמים אין כתיב כאן אלא הבט נא השמימה, בה״א זה בראתי את העולם הריני מוסיפו על שמך ואתה פרה ורבה, אמר רבי יודן יהיו אותיותיך מנין ואברככה מאתים וארבעים ושמונה אף אותיותיך אברהם מאתים וארבעים ושמונה. יצחק יצא חק לעולם נתן דוריה לעולם וחפושא). אמר רבי יצחק יו״ד כנגד עשרת הדברות, צ׳ ואם שרה הבת תשעים שנה תלד, ח׳ כנגד שמונה ימי מילה שחנכו לשמונה, ק׳ מאה הלבן מאה שנה יולד.
אברם הוא אברהם – עכשיו יחס משם עד אברהם ומי הוא זה אברם שנקרא אברהם.
Abram; he is Abraham Now he traced the lineage from Shem to Abraham, and who is this Abram? He is the one who was called Abraham.
אברם הוא אברהם – הזכיר ״אברם״ 1על דרך תולדת היחש, 2ו״הוא אברהם״ – הידוע, 3שאהבו השם 4וגדל שמו 5כי אב המון גוים נתנוא. 6ובהזכירו תולדות אברהם הזכיר תולדות ישמעאל בנו ובני קטורה, ואחר כן אמ׳ ״ויולד אברהם את יצחק״ (להלן פס׳ לד) כי הוא העקר.
1. על דרך תולדת היחש. ר״ל: שמו היה ״אברם״ כשנולד; וכך אמנם מופיע השם בתולדות בבראשית (י״א:כ״ו) שהן מקור התולדות שבכאן.
2. והוא אברהם. לשון המיוחס לר״י קרא: ״זה אחד מן הדברים שמשברים לך את האוזן, שלא תתמה שאומר למטה בני אברהם...והייתי אומ׳: מי הוא אברהם? לפיכך הוצרך לומר בכאן ׳אברם הוא אברהם׳...״.
3. שאהבו השם. השוו דברים ד׳:ל״ז: ״כי אהב את אבותיך״. נוסחת הנדפס ״שאהב השם״ נוגדת את כל כתבי-היד ואת תחביר המשפט.
5. כי אב המון גוים נתנו. ע״פ בראשית י״ז:ה׳: ״כי אב המון גוים נתתיך״; ושם הוא שקרא שמו ״אברהם״.
6. ובהזכירו וכו׳. על הזכרת תולדות ישמעאל ועשו ובני קטורה ראו דבריו על בראשית ל״ו:י״ט, והערתנו לעיל על הקדמת רד״ק ד״ה ״וספר מלכי אדום״. יתכן שעיקר כוונתו כאן היא לבאר את הקדמת תולדות ישמעאל לאלה של יצחק למרות שבפסוק כח נזכר יצחק תחילה (המיוחס לר״י קרא אמנם מעיר ש״כאן נחלק הסדר״). נראה מדברי רד״ק שמה שנכתב שוב פעם להלן ״ויולד אברהם את יצחק״ מורה שתולדות יצחק הן העיקר; אך המיוחס לר״י קרא, בהתאם לגישתו, כותב שאותו ביטוי מופיע ״משום כבודו של יצחק״. לעומת כן, המיוחס לתלמיד רס״ג מפרש – ע״פ המדרש (תנ׳ תולדות א) על הביטוי ״ויולד אברהם את יצחק״ בבראשית (כ״ה:י״ט) – שקלסתר פניהם היו שווים; עיינו שם באורך. ראו פירוש נוסף על דרך דרש בדברי רד״ק שם בבראשית; ובקשר לנטייה מדרשית זו של רד״ק ראו מ׳ כהן, ״השפעות״.
א. נתנו] ס נתתו, א נתתיו (תוקן ע״פ רטומפנ).
Abram—that is, Abraham. The text says “Abram” consistent with the way [one presents] genealogical lines; and “that is Abraham”—the famous one, whom God loved and whose name He aggrandized (Genesis 12:2), making him a father of many nations (Genesis 17:5). In the course of presenting the lines of Abraham, the text provides the lines of his son Ishmael and the sons of Keturah, and after that it states “Abraham fathered Isaac” (1 Chronicles 1:34) because he is the essential one.
הוא אברהם – הוא הנקרא אחר זה בשם אברהם ע״ש אב המון גוים כמ״ש בתורה.
אברם הוא אברהם – כמ״ש (נחמיה ט׳:ז׳) אשר בחרת באברם ושמת שמו אברהם, להורות שיהיה אב המון גוים, וכל הקורא לאברהם אברם עובר בעשה (ברכות י״ג.), לכן אמר הוא אברהם.
בני אברהם יצחק וישמעאל – והקדים יצחק מפני ב׳ דברים, א׳ מפני כבודו וחישובו, וא׳ מפני שאמר בני אברהם ולא אמר בני אברם, ומשהיה שמו אברהם יצחק היה בתחלת בניו ולכך הקדימו.
בני אברהם יצחק וישמעאל – למאן דאמר שישמעאל עשה תשובה דאדבריה ליצחק קמיה דכתיב (בראשית כ״ה ט׳) ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו ולמאן דאמר שלא עשה תשובה אף על פי כן אדבריה קמיה משום שהיה בן האמה ויצחק בן הגבירה זה שהקדים הכתוב כאן גם כן ליצחק, מה שאין כן לקמן בבני יצחק שניהם בני הגבירה כתיב עשו וישראל.
יצחק וישמעאל – הקדים יצחק שהיה בן הגבירה וישמעאל עשה תשובה והקדימו תחלה, לא כן עשו, בפסוק ל״ד, וכן בתורה (בראשית כה, ט; ל״ה:כ״ט).
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
אלה תולדותם (ישמעאל) בכור ישמעאל נביות – מה ראה הכתוב ליחס בניו של רשע, ע״י שבא מקדקדו של מדבר לגמול חסד לאביו.
אלה תלדותם – במקצת מדוייקים חסר וא״ו קדמאה ומלא וא״ו תנינא וכן במסורה פ׳ וארא כל ד״ה תלדותם כתיב במ״א ואחיהם לתולדותם (דברי הימים א ט׳).
אלה תולדותם – היו י״ג עם ישמעאל, וכן בני קטורה הם י״ג, וע״ז אמרו במדרש שהיו ראויים י״ב שבטים לצאת מאברהם כי הי״ב שבטים הם י״ג עם לוי, וכמו שהוליד מיתר נשיו היה ראוי שיצאו גם משרה לצד הקדושה.
And the sons of Keturah, Abraham's concubine: she bore Zimran, and Jokshan, and Medan, and Midian, and Ishbak, and Shuah. And the sons of Jokshan: Sheba, and Dedan.
ובני קטורה פילגש אברהם – רב אמר זו הגר, א״ל רב נחמן והא כתיב ויוסף אברהם ויקח אשה, אמר ליה על פי הדבור נשאה, כד״א ויוסף ה׳ דבר אלי עוד, והא כתיב ושמה קטורה, א״ל שקטרה מצות ומע״ט, א״ל והכתיב ולבני הפילגשים אשר לאברהם, א״ל פילגשם כתיב. בעודנו חי אותה שישבה על הבאר ואמרה חי העולמים ראה בעלבוני, א״ר ברכיה אע״ג דאת אמר ותלך ותתע במדבר באר שבע. תאמר שנחשד עליה בריה, ת״ל ושמה קטורה וכזה שהוא חותם גנזכה ומוצאה בחותמה.
זמרן ויקשן – רמי בר יחזקאל ורבנן, רמי אומר זמרן שהיו מזמרין בעולם, יקשן שהיו מתקשין בעולם, רבנן אמרין זמרן שהיו מזמרין בתוף לע״ז, יקשן שהיו מקישין בתוף לאלילים.
[ובני יקשן] (ויקטן ילד את) שבא (ואת) ודדן – רשב״ג אמר אע״ג דאינון מתרגמי תרגומי תגרין ולופרין וראשי אומין כלם ראשי אומות הם.
קטורה פילגש אברהם – כל גנאי שיכול לספר בהם, הוא מספר משום כבודו של יצחק שכולם היו בני פלגש אבל הוא היה עיקר ואדון הבית.
And the sons of Keturah, Abraham's concubine Anything disgraceful that he could tell about them he tells to enhance Isaac's honor, i.e., they were all the children of a concubine, but he was the mainstay and the master of the household.
ובני קטורה פילגש אברהם – 1לפי שאמ׳ בתורה ״ויוסף אברהם ויקח אשה״א(בראשית כ״ה:א׳) הודיע הנה לא היתה אלא פלגש; ומה שאמ׳ ״ויקח אשה״ – לקח 2אשהב אחתג לפלגש, 3כי לא היתה לו אשה אלא שרה אמנו, והשאר פלגשים. וכן אמ׳ בתורה 4״ולבני הפלגשים אשר לאברהם״ וגו׳ (בראשית כ״ה:ו׳).
1. לפי שאמ׳...הודיע הנה לא היתה אלא פלגש. המיוחס לרש״י כותב שהיא נקראת פילגש כאן במפורש לגנאי בני קטורה ולכבודו של ליצחק. בפירושו לבראשית כ״ה:א׳ חוזר רד״ק משיטה זו ומפרש ש״ויקח אשה״ משמע שאינה פילגש, אך אין הוא מתייחס לפסוק ״ובני קטורה פילגש אברהם״ שבכאן (אבל ראו רמב״ן לבראשית כ״ה:ו׳); ראו אריכות דבריו שם. בקשר לביטוי ״הודיע הנה לא היתה״, יש להתחשב בחילופים ״כי לא היתה״ ו״שאינה״.
2. אשה אחת. ר״ל: אשה מסויימת, ולא שהיתה אשתו במשמעות אישות, אלא פילגשו היתה. אין להתחשב בנוסחה ״אשה אחרת״ שבכת״י ביהמ״ל 865.
3. כי לא היתה לו אשה אלא שרה אמנו. לעומת כן, בפירושו לבראשית כ״ה:א׳ הוא כותב שהגר וקטורה היו נשים ולא פילגשים; השוו למעלה הערה ד״ה ״לפי״.
4. ולבני הפלגשים וכו׳. מדבריו נשמע שאותו פסוק מתייחס לבני הגר וקטורה, כיון שהפסוק שלפניו (בראשית כ״ה:ה׳) מזכיר רק את יצחק. אבל על פסוק זה בבראשית חוזר מכך רד״ק ומפרש שהכוונה היא לבני עבדיו של אברהם – היינו ילידי ביתו שנימולו אתו (ראו בראשית י״ז:כ״ז) – ושלהם הוא נתן מתנות, וכל שכן לבני הגר וקטורה.
א. אשה] טקמפנ + ושמה קטורה.
ב. אשה] ו + כלו׳.
ג. אחת] ר ח׳, ב אחרת.
The sons of Keturah, Abraham’s concubine. Because the Torah says “Abraham took another woman (ishah)” (Genesis 25:1), the text indicates here that she was only a concubine. When the Torah says that he took an ishah, it thus means that he took a certain woman (ishah) as a concubine, for he had no wife (ishah) other than our mother Sarah: the others were concubines. Indeed, it says in the Torah, “To Abraham’s sons by concubines …” (Genesis 25:6).
ילדה – כמו אשר ילדה.
ובני קטורה – יען היתה פילגש כמ״ש (בראשית כ״ה:ו׳) ולבני הפילגשים אשר לאברהם, קורא הבנים על שמה, משא״כ בהגר כתיב (שם ט״ז:ג׳) ותתן אותה לאברם אישה לו לאשה.
שבא ודדן – ממה שלא חשב אשורים ולטושים ולאומים מבואר שאינם שמות אומות כדעת רש״י בפי׳ התורה (שם כ״ה:ג׳), רק שם אומנתם קא חשיב כדעת התרגום.
ובני מדין עיפה ועפר וגו׳ – חמשה ראשי גוים על כן העמידו חמשה מלכים לכל אומה מלכה דכתיב את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור וגו׳ חמשת מלכי מדין (במדבר ל״א:ח׳).
כל אלה בני קטורה – בשביל כבודו של אברהם.
And the sons of Midian: Ephah and Epher, etc. five heads of nations. Therefore, they appointed five kings, each one its king, as it is written (Num. 31:8): "Evi, and Rekem, and Zur, and Hur, etc., the five kings of Midian."
all these were the sons of Keturah [These were mentioned] because of Abraham's honor.
ובני מדין וגו׳ – הנה לא מנה בזה המקום בני דדן וידמה מפני זה שלא יהיה הרצון במה שאמר בתורה אשורים ולטושים ולאומים שמות אנשים ולזה לא מנה אותם בזה הספר.
בני יצחק עשו וישראל – כתיב ויקראו שמו עשו הא שוא שבראתי בעולמי, אמר רב יצחק אמר הקב״ה אתון קריתון לחזירתכון שם אף אני קורא לבני בכורי שם שנאמר כה אמר ה׳ בני בכורי ישראל. כתיב לא יעקב יאמר עוד שמך לא שיעקר שם יעקב אלא יעקב עיקר וישראל מוסף עליו. בני עשו אליפז, הה״ד כי אני חשפתי את עשו גליתי את מסתריו, רבי סימון אמר קליפת בצלים, כל כך למה גליתי מסתריו בשביל לגלות את הממזרים שבו, וכמה ממזרים העמיד, רב אמר שלשה, לוי אמר ארבעה, א״ר אבא בנימן הדין רח דהכא ממזר הוא. ואחות לוטן תמנע (בפסוק תשב באחיך תדבר).
ויולד אברהם את יצחק – כאשר כתוב בתורה ואלה תולדת יצחק בן אברהם (בראשית כ״ה:י״ט), והיה יכול לומר יצחק הוליד את יעקב, אלא אמר אברהם הוליד את יצחק, שהיתה לו צורת פני אביו מפני ליצני הדור שהיו אומרים ראיתם זקן וזקנה שהביאו אסופי מן השוק ואומרים בננו זה, מה עשה הקב״ה, הטיל בו צורת אברהם שכל הרואים אותו אמרו אברהם הוליד את יצחק (תנחומא תולדות א; ב״מ פ״ז.); וכן בכלאב בן אביגיל שלכן שינה שמו מדניאל לפי שהיו ליצני הדורא אומרים בן נבל הוא, כדמפורש בסדר הבנים (דברי הימים א ג׳:א׳).
בני יצחק עשו וישראל – הקדים את עשו לפי שמועטים דבריו ורוצה להסתלק ממנו ולסיים בישראל שהתחיל תחלה לפי שכל דברי הספר תלויים בו, והקדים מי שמועטים דבריו והורישו הר שעיר ואח״כ התחיל במספר בני ישראל אשר ספורתם מרובים ודבריהם ארוכים, ועכשיו הוא מיחס את בני עשו.
א. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853 חסר: ״ליצני הדור״.
בני יצחק עשו וישראל – מפני כבודו של דוד אמר ישראל ולא יעקב.
Esau and Israel Because of David's honor, he says, "Israel," not "Jacob."
ויולד אברהם – כמ״ש (שם כ״א:י״ב) כי ביצחק יקרא לך זרע.
תרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ימלבי״םהכל
(לה-לו)אליפז רעואל ויעוש ויעלם וקרח – כי ג׳ נשים היו לו לעשו, עדה ואהליבמה ובשמת, עדה ילדה את אליפז ובשמת ילדה את רעואל, ואהליבמה ילדה את יעוש ואת יעלם ואת קרח (בראשית ל״ו:ד׳-ה׳), הרי ה׳ בנים היו לו לעשו וקרח בן עשו הוא, ועוד יש לנו קרח אחר שהוא בן אליפז (בראשית ל״ו:ט״ז) ובדברי הימים יזכיר אותו תמנע, וגם בתורה כמו כן, ואע״פ שחתומים וסתומים דברי המבטא תמנע בן אליפז הוא איש ולא אשה ובאלופיהם יזכיר אותו קרח. ועכשיו תחכם בבינה, וחשוב בני אליפז שכתב בתורה:א תימן אומר צפו וגעתם וקנז ותמנע (בראשית ל״ו:י״א-י״ב) הרי ו׳ בנים לאליפז, ועוד היתה לו פילגש לאליפז בן עשו. ואם תרצה לומר אחות לוטן תמנע כי היא מבנות שעיר וממורישי בני עשו (בראשית ל״ו:כ״ב), ותמנע זה הוא אחד מן הדברים שאין להם הכרע בתורה, כמו: וקם כל העם (דברים ל״א:ט״ז) משקדים (שמות כ״ה:ל״ד) ארור (בראשית מ״ט:ז׳) מחר (שמות י״ז:ט׳) שלכאן ולכאן הם מטיםב(יומא נ״ב.). ואל תתמה על שנחלק כי ראוי היה להיות סדור אלא שנחלק להבין דעת ומזמה, וזו אחת מל״ב נתיבות שהתורה נדרשת, בסדור שנחלק, כמו: כי מרבית העם [...] ה׳ הטוב יכפר בעד כל לבבו הכין לדרוש האלהים [...] ולא כטהרת הקדש (דברי הימים ב ל׳:י״ח-י״ט) סדור היה ראוי להיות אלא שנחלק, כיוצא בו: כי לבם צפנת משכל על כן לא תרומם, למי, לחלק יגיד רעים – למי שהוא חולק על דברי נביאים ורעיםג, ועיני בניו תכלינה (איוב י״ז:ד׳-ה׳) סדור היה ראוי להיות אלא שנחלק. ואעפ״י שנחלק, רמזו חכמיםד בטעם לגרמיה עומד בתמנע [העם הבנים] שנ׳: ותמנ֣ע׀ היתה פילגש, והמשכילים יבינו וישכילו תמנע עם הבנים. וכהנה רבות במקרא: ויאמר ה׳ אלהים הן האדם היה כאחד ממנו, ואח״כ ממנו לדעת טוב ורע (בראשית ג׳:כ״ב)ו, והשוגה קורא כאחד ממנו ביחד. כה אמר ה׳ למשיחו, לכ֣ורש׀ (ישעיהו מ״ה:א׳) ואינו אלא למשיחו, כלומר כה אמר ה׳ למשיחו, ראו מכורש זה שאני אמרתי וגלותי ישלח (ישעיהו מ״ה:י״ג) לגמרי, והוא לא עשה כן אלא אמר: מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו (עזרא א׳:ג׳) כמפורש על הענין, ועצמו מספר הכתובים בתורה כמו כן.
והשוגה שנכנס בו השיבוש כאשר אמרו חכמים: שבשתא כיון דעל על (פסחים קי״ב.), מתרעם ואמר לא כן בדיו, כאשר ראמות לאויל חכמות (משלי כ״ד:ז׳) אין לו לאויל בחכמה אלא תרעומת, וזה ראמות רעמות הוא, כמו מגאל מגעל (מלאכי א׳:ז׳) יאר יערז, כאור (בבא קמא ק׳:) כעור, והחכם דן את הדברים לאמיתם ומעמידן על בוריין. ובישעיה כמו כן סדור שנחלק, שכן הוא אומר על אדום הרשעה: וירשוה קאת וקפוד וינשוף ועורב ישכנו בה (ישעיהו ל״ד:י״א), וכלח הכתובים בספר חומש בת היענה ושחף ותחמס חיות כופרים וחולדות הסנאים ואבני השדה הם כמו כן ירבצו שם, לדור ודור ישכנו בה (ישעיהו ל״ד:י״ז) ואף על פי שיש הפסק במלה זו ונחלק הסידור ומתחיל בפרשה אחרת: ישושום מדבר וציה (ישעיהו ל״ה:א׳), ואומרים בני אדם שהוא מן ענין: ותגל ערבה, ואינה היא המדה ולא זו היא הדרך, אלא המילה סמוכה למעלה ואל אותן חיותט המקובעות לשם הוא אומר ישושום, יהיה להם משוש בהיות אדום מדבר וציה לא תעבור בה רגל אדם המעכבם והמבריחם ממקומם, היינו משושם, כי כשילך אדם בין החיות בורחות לכאן ולכאן, וכאן לא יהיה כן כי לא תעבור בה רגל אדם ורגל בהמה, וישישו בשרתם ובמדבר ובציה שלהם, ואזי תגל ערבה – ארץ ישראל שנקראת ערבה, שנאמר: והערבה והירדן וגבול (דברים ג׳:י״ז) וכן הוא אומר: והערבה עד ים כנרות מזרחה ועד ים הערבה ים המלח (יהושע י״ב:ג׳), ולכשתחרב אדום ותהיה מדבר שממה אזי תגל ארץ ישראל כמו שנאמר: אמלאה החרבה (יחזקאל כ״ו:ב׳) אי מלאה זו חרבה זו (מגילה ו׳.), הדר הכרמל והשרון (ישעיהו ל״ה:ב׳) זו ירושלים ובית המקדש כמו שנאמר: ירכתי לבנוןי(מלכים ב י״ט:כ״ג), וזהו שער הענין וטעמו של דבר. ואל תתמה על תחלת הפסוק שנסמך למעלה ואם נסמך למה פסקו, וכאן בדברי הימים יש כמו כן פסוקים שנאמר: לבני שלומות יחת, ובני יריהו אמריהו השני (דברי הימים א כ״ד:כ״ב-כ״ג) ותוכן המלה כך היא: ובני שלומית יחת ובנייא, ואחר כך יריהו ואמריהו כאשר מיחס למעלה: יריהו הראש אמריה השני (דברי הימים א כ״ג:י״ט).
כמו כןיבצפויגוגעתם וקנז ותמנע, וכמויד כן אנו מוצאים באלופים שהן ז׳: אלוף תימן אלוף אומר אלוף צפו אלוף געתםטו אלוף קנז (בראשית ל״ו:ט״ו-ט״ז) אלוף קרח הוא תמנע, קרח ותמנע פתרון אחד להם, אבל קרח בן אהליבמה אחר היה והוא מצוי ביחוס הבנים וביחוס האלופים.
א. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853 חסר: ״שכתב בתורה״.
ב. כך בכ״י מוסקבה 853. במהדורת קירכהיים: ״משים״.
ג. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853 חסר: ״נביאים״.
ד. כך במהדורת קירכהיים, בכ״י מוסקבה 853 חסר: ״רמזו חכמים״.
ה. נוסף בכ״י מוסקבה 853, חסר במהדורת קירכהיים.
ו. ראו שם בתרגום אונקלוס.
ז. הערת קירכהיים: כנראה שכוונתו לפסוק: ״יכרסמנה חזיר מיער״ (תהלים פ׳:י״ד), שיש נוסחאות שגרסו ״מיאר״, השווה ויקרא רבה י״ג:ה׳; אבות דרבי נתן נוסחא א׳ פרק ל״ד.
ח. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853: ״וגם כל״.
ט. בכ״י מוסקבה 853 נוסף: ״המקום״.
י. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853 (במקום ״ירכתי לבנון״): ״ובית לבאות״ (יהושע י״ט:ו׳).
יא. עי׳ בפירוש לקמן כ״ג:ה׳.
יב. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853 חסר: ״כן״.
יג. לפנינו: צפי.
יד. כך בכ״י מוסקבה 853. במהדורת קירכהיים: ״כמו״.
טו. לפנינו: ״אלוף קנז אלוף געתם״. בכ״י מוסקבה 853 חסר: ״אלוף געתם״.
בני עשו אליפז – כדי לקצר ולהשליכו והזכירו לכבוד יצחק.
The sons of Esau: Eliphaz in order to deal with him briefly and to cast him away; he only mentioned him in honor of Isaac.
בני עשו – 1כמו שהזכיר תולדותא ישמעאל בן אברהם, כןב הזכיר תולדותג עשו בן יצחק, 2והמלכים אשר מלכו באומתו לפני מלך מלך בבני ישראל (להלן פס׳ מג). כי אחר כן 3לא היו להם מלכים 4כמו שכתבתי, כי תחת 5יד דוד היו, 6עד גרמוד עונות מלכי יהודה 7ופשעו מתחת ידם.
1. כמו שהזכיר...כן הזכיר תולדות עשו. ראו דבריו לעיל א׳:כ״ז ובהערות שם.
2. והמלכים וכו׳. ר״ל: וגם הזכיר המלכים בני עשו כי אחר כן לא היו....
3. לא היו להם מלכים. אבל היו להם נציבים שנקראו ״מלכים״; ראו דברי רד״ק בפירושיו למלכים א כ״ב:מ״ח, מלכים ב ח׳:כ׳, דברי הימים ב כ״א:ח׳, וספר השרשים ערך ״נצב״. השוו המיוחס לתלמיד רס״ג להלן פסוק מג, וראו עוד המיוחס לרש״י שם בשם המדרש (וכן נמצא במיוחס לר״י קרא, וברש״י לבראשית ל״ו:ל״א).
4. כמו שכתבתי. לעיל בהקדמה; וראו שם הערה ד״ה ״וספר מלכי אדום״.
The sons of Esau. Just as the text provides the lines of Abraham’s son Ishmael, it also provides the lines of Isaac’s son Esau and the kings who reigned over his nation before any king reigned over the Israelites (v. 43). For afterward they did not have kings, as I have said, because they were under the control of David until the sins of the Judean kings facilitated their rebellion against Judean rule (2 Chronicles 21:8–11).
בני עשו וגו׳ – בבראשית כ״ו ל״ד כתיב ויקח אשה את יהודית בת בארי החתי ואת בשמת בת אלון החתי, ושם כ״ה ט׳ כתיב את מחלת בת ישמעאל, ושם ל״ז ב׳ כתיב עדה בת אילון ואת אהליבמה בת ענה ואת בשמת בת ישמעאל. ופשר הדבר שהיה לו ב׳ נשים, יהודית ובשמת, וכאשר ראה עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו לקח את מחלת ואת אהליבמה. וקרא למחלת בשמת שתתבשם בעיני יצחק אביו, ולבשמת הראשונה קרא עדה לשון הסרה שהסירה מגבירה ומהתבשם, ומיהודית לא היו לו בנים ולא הזכירה הכתוב אצל ואלה תולדות עשו.1
1. (אמר נכדו המסדר: קצת הדברים נמצאו ברשב״ם ובספר הישר.)
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קאדרת אליהו לגר״אהכל
קנז ותמנע ועמלק – 2הנראהא מן הפסוק הזה כי תמנע הוא בן אליפז, ובתורה כת׳ כי תמנע היתה פלגש לאליפז בן עשוב ותלד לו את עמלק (בראשית ל״ו:י״ב)! 3יש מפרשי׳ כי תמנע אם עמלק כמו שכת׳ בתורה, 4וממזרת היתה, כי אליפז בא אל אשת שעיר אם לוטן, וילדה תמנע – או בחיי שעיר או אחר מותו, 5ועזרא דקדק בתורה שיש 6פסקג אחר ״ותמנע״, ר״ל ״וגעתם וקנז ותמנע״ (בראשית ל״ו:י״א-י״ב), שאף היאד היתה בתו, ואחר כן היתה לו פלגש וילדה לו עמלק; 7לכך כת׳ ״ואחות לוטן תמנע״ (בראשית ל״ו:כ״ב; להלן פס׳ לט), ולא אמ׳ ״בת שעיר״ אלא ״אחות לוטן״. וזהה הפי׳ הוא דרך דרש; 8ואלו היתה תמנע בת אליפז לא מנה אותה בסדר הבנים,ו כי אין זהז דרך הכת׳ אם לא יזכור בפרוש, כמו ״ואת דינה בתו״ (בראשית מ״ו:ט״ו), ״ושרח אחותם״ (בראשית מ״ו:י״ז). 9והנראה בעיני כי אחז הכת׳ דרך קצרה, כי לא הוצרך עזרא לפרש, כי מפורש הוא בתורה; אלא שכתב התולדות דרך קצרה. וכן קצר בבני שם, 10וכתב בני הבןח בסדר הבנים לקצר; וכשהזכיר ״וארם״ (לעיל פס׳ יז) כאלו אמ׳ ״ובניו עוץ וחול״. כן כתב הנה ״ותמנעט״ דרך קצרה; כי היה לו לקצר עוד ולומר ״צפו וגעתם קנז ועמלק״, אלא לפי שעמלק לא היה שוה לשאר הבנים, כי הם היו בני אשה והוא בן פילגש, לכך הפריד ביניהם וזכר אמו.י ואמר ״ותמנע״ ודי לו, כייא נזכר הוא בתורה.
1. צפי כת׳ וכו׳. על מקרים כאלה ראו דברי רד״ק לעיל פסוק ז ד״ה ״ורודנים״.
2. הנראה. הנוסחה ״בנראה״ שברוב כת״י היא בעייתית; וסביר שהנוסחה ״כנראה״ שבנדפס היא תיקון משוער של סופר מסויים, כי אין היא תואמת את סגנונו של רד״ק. לעומת כן, ״הנראה מן...״ הוא סגנונו הרגיל, כגון רד״ק דברי הימים א ב׳:כ״ב, ואותיות בי״ת וה״א אמנם מתחלפות לפעמים בכת״י; ראו, למשל, שתי ההופעות של הטעות ״הבשן״ – במקום ״בבשן״ – בחילופים לדברי הימים א ה׳:י״א.
3. יש מפרשי׳ וכו׳. כעין זה נמצא בתנחומא (וישב א) ובשני כת״י של בראשית רבה (פ״ב:י״ב) הנזכרים בחילופי הנוסחאות שבמהדורת טהעאדאר-אלבק. אבל כיון שרד״ק אינו מצטט שיטה זו בשם ״רבותינו״ כדרכו, אלא בשם ״יש מפרשים״, יש לשער שמקורו הוא בראשונים, כגון רש״י (בראשית ל״ו:י״ב).
4. וממזרת היתה...או אחר מותו. בתנחומא לא נמצא שהיתה ממזרת, ובכן ה״זימה״ המתוארת שם היא כנראה מה שנשא אליפז את תמנע בתו (עיינו במדרש; אולם, מעיר הרמב״ן על בראשית ל״ו:י״ב על פי בבלי סנהדרין נ״ח: שנכרי מותר בבתו). לעומת כן, בבראשית רבה (שם) מפורש שהיא היתה ממזרת, כי בא אליפז על אשת שעיר בחייו, וכן מבין הרא״ם בדעת רש״י (שם) על פי אותו מדרש (וכמו כן נמצא במדרש המובא בפירוש ר״ש מסנות; ראו עוד ברמב״ן שם על דברי רש״י, ובהערות ח״ד שעוועל במהדורתו). מקביעתו של רד״ק שהיתה ממזרת מוכח שמה שהוא כותב ״או בחיי שעיר או אחר מותו״ שייך ללידת תמנע ולא לְמה שבא אליפז על אשת שעיר; כי אם שעיר לא היה בחיים בשעת הבּיאה, אין כאן ביאת איסור ולא היתה ממזרת. במה שראה רד״ק להזכיר במפורש את האפשרות שהלידה היתה אחרי מות שעיר, אולי סבר שמה שכתוב ״אחות לוטן״ במקום ״בת שעיר״ (ראו להלן בדבריו) יותר מתאים אם הלידה היתה אחרי מות שעיר, כי אם שעיר היה בחיים בשעת הלידה וגידל אותה, יתכן שהיתה מתייחסת אליו.
5. ועזרא דקדק וכו׳. ר״ל: המילה ״ותמנע״ שבתורה נקראת עם הפסוק שלפניה המזכיר את בני אליפז, שכן היתה לאליפז בת בשם ״תמנע״; ונקראת גם לאחריה, במשמעות שאותה בת היתה לו לפילגש. פירושים דומים לכך נמצאים אצל המפרשים בכמה גוונים; ראו המיוחס לתלמיד רס״ג כאן באורך על ״סידור שנחלק״ ופסוקים ״שאין להם הכרע״, והמקורות המצוטטים בהערותיו של ר׳ קירכהיים שם.
6. פסק. נראה שכך היא הנוסחה הנכונה, על פי לשון רד״ק ב״עט סופר״ (ליק 1864, ע׳ 31, וכן בכמה כת״י כאן; השוו לעומת הנוסחה ״פסיק״ שבכת״י פרמא, והטעות ״פסוק״ שבעוד כמה עדי-נוסח). על הצורות השונות ראו ל׳ וידבסקי, ״הפָסֵק במקרא״, ע׳ 2 הערה 1.
7. לכך כת׳ וכו׳. היינו ששֵעיר לא היה אביה.
8. ואלו היתה וכו׳. הרמב״ן (שם) דוחה שבמקומות ש״הדבר ידוע״, שמות של בנות מופיעים ברשימות יחסים בלי שהפסוק יזהה אותם כך, כגון שמה של מרים (דברי הימים א ה׳:כ״ט). ואולי סובר רד״ק שלענין זה תמנע אינה מספיק ידועה, למרות שהוא ממשיך לפרש שעזרא סמך על מה שכתוב בתורה.
9. והנראה בעיני וכו׳. ר״ל: תמנע כאן היא פילגש אליפז, והפסוק לא מזכיר כך במפורש כי הוא סומך על מה שכתוב בתורה. הרמב״ן (שם) מבין כבר בדעת הראב״ע ש״תמנע״ בפסוקנו היא רק פילגש אליפז ולא בנו או בתו. רד״ק מוסיף בפירושו לבראשית ל״ו:י״ב שאולי תמנע זו לא היתה אותה תמנע שהיתה אחות לוטן. המיוחס לר״י קרא משווה תמנע זה לאותו שנזכר בין אלופי אדום (בראשית ל״ו:מ׳, ולהלן פס׳ נ״א), והוא זָכָר, בלי לשייך את הפסוק ״ותמנע היתה פלגש״ לדיון; השוו רמב״ן (שם).
10. וכתב בני הבן וכו׳. להלן ג׳:ט״ו כותב רד״ק ש״בהרבה מקומות תמצא כן״.
א. הנראה] סאברמ בנראה, ו לפי הנראה, נ כנראה (טפ לא ברורים; נראה לתקן כמש״כ).
The sons of Eliphaz. The text says “Zephi,” with a yod; but in the Torah (Genesis 36:11) this appears as “Zepho,” with a vav.
Kenaz, Timna, and Amalek. From this verse it seems that Timna was a son of Eliphaz, but the Torah (Genesis 36:12) says that Timna was a concubine of Eliphaz and that she bore him Amalek! Some explain (cf. Rashi ibid.) that Timna is the mother of Amalek as it says in the Torah, and that she was misbegotten. For Eliphaz had relations with Seir’s wife, the mother of Lotan, and she bore him Timna—either during his lifetime or after his death—and Ezra made a subtle observation in the Torah that there is a paseq after “Timna,” so that the intent is: “Gatam, Kenaz, and Timna” (Genesis 36:11–12), meaning that she too was his daughter. Afterward, though, she became his concubine and bore him Amalek. It is for this reason, then, that the text says, “and Lotan’s sister was Timna” (Genesis 36:22, I Chr 1:39)—not “Seir’s daughter,” but rather “Lotan’s sister.” But this interpretation is midrashic: had Timna been the daughter of Eliphaz, the text would not have included her in the list of sons; for Scripture does not do this without saying so explicitly, as in: “and his daughter Dinah” (Genesis 46:15), and: “and their sister Serah” (Genesis 46:17). In my view the text adopts an abridged style: because Ezra did not need to be explicit, inasmuch as the matter is explicit in the Torah, he presented the genealogical lines in abridged form. He was similarly brief concerning the sons of Shem, recording Shem’s grandsons in the list of sons for the purpose of brevity, so that when the text says “Aram [and Uz and Hul]” (1 Chronicles 1:17) it is as though it says, “Aram’s sons were Uz and Hul.” Here too, then, he was brief in writing “Timna.” Indeed, he could have been even briefer and written “Zepho, Gatam, Kenaz, and Amalek”; but because Amalek was not equal to the other sons—for they were sons of wives whereas he was the son of a concubine—he separated them by mentioning his mother. And it was adequate for him just to write “Timna,” because the matter is laid out in the Torah.
בני אליפז וגו׳ – הנה הרצון באמרו ותמנע ועמלק הוא שתמנע ילדה לו עמלק לפי מה שנתבאר בתורה (בראשית ל״ו:י״ב).
צפי וגעתם – צפי כתיב ביו״ד ובתורה צפו בוא״ו רד״ק.
ותמנע – כאלו אמר ותמנע היתה לו לפילגש ואת עמלק ילדה לו וכן נאמר בתורה ותמנע היתה פילגש לאליפז בן עשו ותלד לאליפז את עמלק (בראשית ל״ו:י״ב).
ותמנע – ותמנע היתה פלגש. הכתוב (בראשית ל״ו י״ב) קאי אלמעלה גם כן אבני עשו כאלו כתיב ויהיו בני אליפז וגו׳ וגעתם וקנז ותמנע, ותמנע היתה פלגש, והראשון זכר מבני אליפז והשני נקבה פלגש לאליפז. וכמוהו תמצא ביהושע י״ג ז׳ לתשעת השבטים וחצי השבט המנשה עמו הראובני והגדי. ובדברי הימים א ט׳:מ״א-מ״ב ובני מיכה פיתן ומלך ותחרע ואחז הוליד. ואחז קאי גם כן אלמעלה כי כן מבואר שם ח׳ ל״ח1 וכן שם ח׳:ל״ב ומקלות הוליד קאי גם כן אלמעלה וכן מבואר ט׳ ל״ו ל״ח2 וכן שם (ח׳:ל״ג ונר הוליד קאי אלמעלה כי כן הוא שם ט׳ ל״ו). אלא אחר שנשא תמנע לפלגש החליף שם תמנע בנו לשם קרח לכן באלופים חשב קרח מה שלא נמצא בתולדות.3
1. (אמר נכדו המסדר: השומע לא השמיע כי נאמר הכל בשם הרשב״ם שכתב בשם שחר טוב.)
2. (אמר נכדו המסדר: גם זה תמצא בבנין אשר בנה שלמה.)
3. (אמר נכדו המסדר: גם בזה לא יצא השומע להשמיע שהוא בשם הרשב״ם.)
ותמנע – בתורה כתב (שם ל״ו:י״ב) ותמנע היתה פילגש לאליפז ותלד לו את עמלק, והרשב״ם פי׳ שתמנע הנאמר שם בראש הכתוב נמשך גם למעלה וגעתם וקנז ותמנע, ותמנע היתה פילגש, והראשון זכר והשני נקבה, ובפי׳ הגר״א ווילנער כמה דוגמאות לזה. אבל יפלא מאד מדוע לא חשב את תמנע בין אלופי אליפז, וזאת שנית שבין אלופי אליפז נחשב אלוף קרח והוא לא נזכר בין בניו, רק בין בני אהליבמה. וע״כ נראה כי אלוף קרח שנחשב בין אלופי אליפז הוא בנו תמנע, ואליפז בא על אהליבמה אשת עשו והוליד את קרח, וע״כ נחשב קרח בין בני אהליבמה ובין אלופי אליפז, וקרח זה נקרא בשני שמות, שאמו קראתו בשם קרח, ואליפז קרא שמו תמנע כשם פילגשו, וע״כ בתחלה כשחשב בני אליפז לא נזכר תמנע בנו בבאור, כי היה ממזר ובעת שנולד היו חושבים שהוא בן עשו, רק נרמז במלת תמנע שנקרא למעלה ולמטה כפי׳ רשב״ם, ובעת שחשב אלופי אליפז חשבו בין אלופי אליפז, ובשמו קרח, כי אז כבר נודע שהוא בן אליפז, ועזרא למדנו זאת במה שחשב בין בני אליפז את תמנע, שהוא קרח שנחשב בין בני עשו. ודעת רש״י ז״ל שתמנע הנחשבת פה היא פילגש [אליפז בן]א עשו והיתה ג״כ בתו, שבא על אשתו של שעיר ויצאה תמנע מביניהם, ולקחה לפילגש, ואין זה זרות שיחשב הבת בין הבנים.
א. כן צ״ל (או למחוק את המלה ״עשו״ ולהחליפה ב״אליפז״. בדפוסים כתוב רק: ״פלגש עשו״ (והוא בניגוד לדעת רש״י בראשית ל״ו:י״ב).
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרד״קרלב״גמנחת שימצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
ובני שעיר – החרי, והוא עצמו חוי כי נקרא שם בין בני צבעון כדכתיב: ואת אהליבמה בת ענה בת צבעון החוי (בראשית ל״ו:ב׳), וכולם באים ממשפחת החתי כדכתיב: את עדה בת אילון החתי (בראשית ל״ו:ב׳) וחתי וחוי בני כנען היו, ולא ייחסם כי אם בעבור בני עשו להודיענו היאך ירשו בני עשו את הר שעיר.
ובני שעיר – הזכיר כמו כן בני שעיר, כמו שהזכיר בתורה, 1כי לאהבת יצחק נתן לעשו בנו נחלת האלופים האלה בני שעיר.א
1. כי לאהבת יצחק וכו׳. השוו רד״ק לבראשית ל״ו:כ׳. הניסוח שבכאן דומה לדברי המיוחס לרש״י והמיוחס לר״י קרא בהקדמותיהם (עיינו לעיל הקדמת רד״ק והערה ד״ה ״וספר מלכי אדום״); אך הם מוסיפים שנכללו תולדות אלה כדי לייחס את תמנע ולהראות כי למרות שבת אלופים היתה, היא העדיפה להיות פילגש לאברהם (השוו רש״י לבראשית ל״ב:כ״ד בסוף דבריו, ובראשית רבה פ״ב:י״ד). ולשון המיוחס לתלמיד רס״ג: ״ולא ייחסם כי אם בעבור בני עשו להודיענו היאך ירשו בני עשו את הר שעיר״. כנראה אין להצדיק את הנוסחה ״וכי״ שברוב כת״י של רד״ק.
א. בני שעיר] פ1נ ח׳.
The sons of Seir. The text provides the sons of Seir also, just as it provides them in the Torah, because out of love for Isaac, God gave his son Esau the land of these chiefs, the descendants of Seir.
ובני שעיר – לא היה שעיר מבני עשו והזכירו בעבור תמנע בת אשתו שהיתה פילגש לאליפז בן עשו.
ובני שעיר וגו׳ – כולם שמות מקומות וכולם השמידום בני עשו וישבו תחתם ואסר ליקח מארצו עד מדרך כף רגל לכן הזכירם הכתוב.1
1. (אמר נכדו המסדר: דוחק לומר שלזה כוון הראב״ע.)
ובני שעיר – מפני שבני עשו השמידו את בני שעיר וישבו תחתם, ותחת אלופי שעיר נעשו אלופים מבניו של עשו, חשב אלופי שעיר כדי שנדע כמה אלופים היו תחתם מבניו של עשו, וכשתמנה תראה שישמעאל ובניו הם י״ג ובני קטורה ג״כ י״ג ועשו ובניו הם ט״ז (שתמנע אינה מן החשבון לשני הפירושים) ובני שעיר הם כ״ו, שנכנסו כ״ו בני עשו תחתם, סה״כ הם ס״ח ועם עמון ומואב שהיו ג״כ ממשפחת אברהם הם שבעים, ובא להודיע שכמו שעמדו שבעים אומות בעולם הכללי עמדו שבעים נפש נשיאים ואלופים וראשים מזרע אברהם, וכנגדם שבעים נפש מבני יעקב שהיו שורש לכלל ישראל כמ״ש האריז״ל בספר הגלגולים, את זה לעומת זה.
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לתלמיד רס״גרד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
חמרן ואשבן – ובחומש כתיב חמדן (בראשית ל״ו:כ״ו). בתחלה היו חמודים ונחמדין כצדיקים ולבסוף מכוערין כחמור כן דרך החמור בתחילה חמוד ולבסוף נעשה מכוער והסוס מתחלה מכוער ולבסוף יפה.
Hamran and Eshban But in the Pentateuch (Gen. 36:26) it is written, "Hemdan." At first, they were precious and desirable (חֲמוּדִין וְנֶחֱמָדִין) as righteous men, but at the end they were as ugly as a donkey. So is the way of a donkey: at first it is pretty and at the end it becomes ugly, but a horse is at first ugly and later pretty.
ובני דישון – ובתורה ״ואלה בני דישן״א(בראשית ל״ו:כ״ו) בקמ״ץ. ואמת כי בני דישון היו, כי דישן בחול״ם 1היה החמישי מבני שעיר, ודישן בקמ״ץ היה הבן השביעי מבני שעיר; וכן הזכירם בתורה ״ודישון ואצר ודישָן״ (בראשית ל״ו:כ״א). אבל כשהזכיר תולדותם קראם שניהם ״דישן״ בקמ״ץ: ״ואלה בני דישָן חמדן ואשבן״ב(בראשית ל״ו:כ״ו), ואחר כן בני אצר, ואחר כן ״בני דישָן עוץ וארן״ (בראשית ל״ו:כ״ח); ועזרא כתב שניהם ״דישון״ (כאן ובפס׳ מב). נראה כי לא היו קפדים בשמותיהן בין דישָן לדישון.
1. היה החמישי מבני שעיר. ודישון זה אף הוא הבן החמישי שייחס הכתוב את משפחתו, והיחסים הם לפי הסדר.
א. דישן] בטומ דישון.
ב. ואשבן] פנ וכו׳, טומ + וגו׳.
The sons of Dishon. But it the Torah (Genesis 36:26) it says, “These are the sons of Dishan,” with a qameṣ. In truth, they were the sons of Dishon; for Dishon—with a ḥolem—was the fifth of Seir’s sons, whereas Dishan—with a qameṣ—was the seventh of Seir’s sons. This is in fact how the text records them in the Torah: “Dishon, Ezer, and Dishan” (Genesis 36:21). But when it records their progeny it calls both of them “Dishan”—with a qameṣ: “The sons of Dishan were Hemdan and Eshban” (Genesis 36:26)—then the sons of Ezer—and then: “the sons of Dishan were Uz and Aran” (Genesis 36:28). Ezra, however, wrote “Dishon” for both of them. Apparently, concerning their names, they were not particular about the distinction between “Dishan” and “Dishon.”
The sons of Dishon: Hamran—with a resh; but in the Torah (Genesis 36:26) this appears as “Hemdan,” with a dalet. I have already provided the reasons for such variations (v. 7).
חמרן – ברי״ש ובתורה חמדן בדל״ת ויש בו דרש הביאו רש״י ז״ל שבתחלה היו חמודין ונחמדין כצדיקים ולבסוף מכוערים כחמור כן דרך החמור בתחלה חמוד ולבסוף נעשה מכוער והסוס מתחלה מכוער ולבסוף יפה.
ובני דישון – ובתורה ואלה בני דישן בלא וא״ו ובקמץ ואינו אלא מפני שבא באתנחתא אף על פי דואלה בני ענה דשן נמי בהפסק מאמר ובא בחולם היינו להכיר שהוא דישון הראשון ואף באתנחתא לא זז ממקומו. ובתורה מסיים ואהליבמה בת ענה עיין רש״י שם ועיין בבבא בתרא קט״ו ופשוטו אף שבני ענה דישן הוא ענה בן שעיר אבל ואהליבמה בת ענה היינו ענה בת צבעון וכיון שהזכיר ענה קיצר וסיים ואהליבמה בת ענה והוא ענה בת צבעון.1
1. (אמר נכדו המסדר: הוא דעת הראב״ע ונכתבה ליחסה לנשיאי הארץ וראויה לידבק בזרעו של יצחק.)
מקבילות במקראתרגום כתוביםמיוחס לרש״ירד״קמנחת שיאדרת אליהו לגר״אהכל
Zaavan and Jaakan—with a yod; but in the Torah (Genesis 36:27) this appears as “Vaakan,” with a vav.
בני אצר – הבית בגעיא.
יעקן – ביו״ד ובתורה ועקן בוא״ו.
בני דישון עוץ וארץ – בדפוסים אחרונים כתיב בני דישן בקמ״ץ ושבוש הוא מהמדפיסים בלי ספק דמרגלא בפומייהו הכי באוריית׳ אמנם בכל ספרים כ״י מדוייקים וגם בדפוסים ראשונים כתב כאן דישון מלא וא״ו וכן נראין דברי רד״ק כי לא נזכר שם זה כאן כי אם בחולם.
Now these are the kings that reigned in the land of Edom, before any king reigned over the Children of Israel: Bela the son of Beor; and the name of his city was Dinhabah.
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םעודהכל
ואלה המלכים אשר מלכו – ר׳ יצחק פתח אלונים מבשן עשו משוטיך, נמשלו עו״א כספינה זו שעושין לה תורן ממקום אחד והוגנין ממקום אחר כך שמלה ממשרקה שאול מרחובות הנהר.
רמז תתרעד
ואלה המלכים – נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא תבורך, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו.
לפני מלך מלך לבני ישראל – ר׳ יוסף בר חנינא אמר בשעה שזה מעמיד מלכים זה מעמיד שופטים, זה מעמיד אלופים זה מעמיד נשיאים. אמר רבי יוסי בן לוי זה העמיד ח׳ וזה העמיד ח׳, בלע, יובב, חושם, הדד, שמלה, שאול, בעל חנן, הדר, וזה העמיד שמונה, שאול, איש בשת, דוד, שלמה, רחבעם, אביה, אסא, יהושפט, בא נבוכדנאצר ובטל של אלו ושל אלו שם תבל כמדבר ועריו הרס, בא אויל מרודך ונתן גדולה ליהויכין, בא אחשורוש ונתן גדולה להמן.
ואלה המלכים – ח׳ מלכים הם הכתובים בכאן, ומלכו עד שאול ומנע אותם ממלוך ולא היה מלך באדום אלא היו עובדים לישראל ונותנים להם מס, שנאמר: ויהי כל אדום עבדים לדוד (שמואל ב ח׳:י״ד) ולא היה בהם מלך מימותא שאול עד יהורם שהוא מלך שמיני, אלא נציבים היו משימים עליהם, שנאמר: וישם באדום נציבים (שמואל ב ח׳:י״ד) ומלך אין באדום נצב מלך (מלכים א כ״ב:מ״ח) ובימי יהורם:ב ויפשע אדום מתחת יד יהודה (מלכים ב ח׳:כ״ב) וישימו האלופים הכתובים בתורה ובדברי הימים משמת הדד ואשתו מהיטבאל, וכן הוא אלוף תמנע עד אלוף עירם.
א. בכ״י מוסקבה 853 נוסף: ״המשיח״.
ב. כך במהדורת קירכהיים. בכ״י מוסקבה 853 חסר: ״ובימי יהורם״.
ואלה המלכים – מפרש בב״ר א״ר איבו קודם שלא עמד מלך מישראל (אבל משמלך מלך לישראל) נצב מלך באדום רבי יוסי בן חנינא אומר בשעה שזה מעמיד מלכים זה מעמיד שופטים זה מעמיד אלופים זה מעמיד נשיאים אמר רבי יהושע בן לוי זה העמיד ח׳ וזה העמיד ח׳ ושמעתי וכי לא היה לאדום אלא אלו ח׳ מלכים ולישראל ח׳ והלא יותר היו יורם אחזיה יואש וכו׳ אלא זה העמיד ח׳ מלכים פירוש מזמן שהמליכו אותן ח׳ מלכים של אדום לא המליכו את מלכי ישראל כי קודם דוד היו וראשי בית אבותיו.
Now these are the kings It is explained (Gen. Rab. 83:2): Rabbi Aibu said: This was before a king reigned in Israel, but since a king reigned in Israel, a governor reigned in Edom. Rabbi Jose the son of Hanina says: When this one [Edom] appoints kings, this one [Israel] appoints judges; when this one appoints chiefs, this one appoints princes. Said Rabbi Joshua the son of Levi: This one [Edom] appointed eight [kings] and this one: [Israel] appointed eight [kings], and I heard [people ask]: Did Edom have only these eight kings, and did Israel have only eight? Were there not more? Joram, Ahaziah, Joash, etc. Rather, the statement that this one appointed eight kings means that when they [Edom] appointed those eight kings of Edom, they [Israel] did not appoint the kings of Israel, because they were before David, and the chiefs of the heads of his fathers' houses.
(43-50)These are the kings … When Baal-hanan died, Hadad reigned in his stead—with a dalet; but in the Torah (Genesis 36:39) this appears as “Hadar,” with a resh.
And the name of his city was Pai—with a yod; but in the Torah (ibid.) this appears as “Pau,” with a vav.
לפני מלך מלך וכו׳ – עד לא עמדו מלכים בישראל.
בלע – ר״ל המלך הראשון היה בלע.
לפני מלך מלך – היינו משה דכתיב ביה ויהי בישורון מלך. לכן לא הזכיר בתורה מיתת הדד שעדיין היה חי בימי משה (ועוד חמש שנים כמבואר בספר הישר) אלא שהתחיל מלכותו לפני משה אבל בימי עזרא כבר מת ולכן כתיב כאן וימת הדד (מראב״ע ורשב״ם).
ואלה המלכים – בתורה לא כתיב וימת הדר רק וימלך תחתיו הדר וכו׳ ואלה שמות אלופי עשו (בראשית לו, לט - מ), שהיה באדום מלך שבחרו תמיד מארץ אחרת ולא היה בהם מלך מעמם ולא מלך בן מלך, גם היו ביניהם תמיד י״א אלופים מבני עשו שהנהיגו את המדינה עם המלך אשר בראשם, ובעת שכתב משה את התורה היה המלך האחרון הדר עודהו בחיים, וגם הי״א אלופים הנקובים בשמותם היו אז כמ״ש (שמות ט״ו:ט״ו) אז נבהלו אלופי אדום, ומרע״ה נבא שעת ימלוך מלך לבני ישראל תופסק המלוכה מאדום, כי כשזה קם זה נופל כמ״ש (בראשית כ״ה:כ״ג) ולאום מלאום יאמץ, וע״כ אמר שמלכים אלה יתקיימו לפני מלך מלך לבני ישראל ואחר יחדלו, ועזרא ספר לנו שאחר שמת הדר המלך האחרון שהיה בימי משה שאז כבשו ישראל את הארץ וישראל עושה חיל ויהושע היה המלך עליהם, לא קבלו אדום עוד מלך עליהם רק האלופים הנהיגו את המדינה, שעז״א ויהיו אלופי אדום, ר״ל הם נשארו לבדם בהנהגת המדינה, ולא מלך מלך עליהם כל זמן שהיה לישראל מלך, כמ״ש (שמואל ב ח׳:י״ד)(מלכים א מ״ב:כ״ג) עד ימי יורם (שם ב׳ ח׳:כ׳).
מקבילות במקראתרגום כתוביםילקוט שמעונימיוחס לתלמיד רס״גמיוחס לרש״ירד״קמצודת דודאדרת אליהו לגר״אמלבי״םהכל
וימת בלע – אמר רבי אבא משל לבן מלכים שהיה לו דין עם אחד וכלו מזונותיו ובא אחד וספק לו מזונות, אמר המלך אין לי עסק אלא עם זה שספק לו מזונות, כך אמר הקב״ה כבר היתה מלכות עקורה מאדום ובאת בצרה וספקה לה מלכים, אמר הקב״ה אין לי עסק אלא עם בצרה הדא הוא דכתיב כי זבח לה׳ בבצרה.
And Baal-hanan died, and Hadad reigned in his stead; and the name of his city was Pai; and his wife's name was Mehetabel, the daughter of Matred, the daughter of Mezahab.
מהיטבאל בת מטרד בת מי זהב – מטיבי אלוהות היו, שהיו מטיבים עצמם לע״א, רבי סימון אמר מטיבי נשים היו, בת מטרד כשם שהיו מטיבין אותה לבעלה כך היו מטיבין אותה לע״א, בת מי זהב מן דעתרון אמרין מהו דהבא מהו כספא. אלוף עירם, אמר ר׳ חנינא צפוראה שהוא עתיד לערום תסבריות למלך המשיח. אמר רבי לוי מעשה בשלטון אחד של רומי שהיה מבזבז תסבריות של אביו, נראה לו אליהו בחלום אמר ליה אבותיך מצמצמים ואתה מבזבז, לא זז משם עד שמלא אותם. החטין והקש והתבן מדיינין זה עם זה, החטין אומרים בשבילנו נזרע השדה, והקש אומר בשבילי נזרעה השדה. תבן אומר בשבילי נזרעה השדה, אמרו ליה החטים תבא השעה ואתם רואים בשביל מי נזרעה השדה, כיון שהגיע עונת הגרן ותחיל בעל השדה נוטל את הקש ושורפו את התבן ומשליכו והחטין מעמידן כרי התחילו הכל מנשקין אותו, כך ישראל ועובדי אלילים מדיינין, עובדי אלילים אומרים בשבילנו נברא העולם, אומרים להם ישראל תבא השעה ואתם רואים לע״ל בשביל מי נברא העולם שנאמר תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם ואתה תגיל בה׳ בקדוש ישראל תתהלל.